בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משה ארנס | הכבוד האבוד של הרמטכ"ל

תגובות

המשבר ביחסים בין שר הביטחון אהוד ברק לבין הרמטכ"ל גבי אשכנזי, והנזק שגרם למערכת הביטחון, מספקים הזדמנות לבחינתה מחדש של מערכת היחסים שאמורה לשרור בין שני האישים, הנושאים על כתפיהם את האחריות לביטחון ישראל.

ראשית, הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון. מערכת היחסים הזאת מקבעת את השליטה האזרחית בצבא, כששר הביטחון מייצג את סמכות הממשלה על הצבא. שנית, שר הביטחון נושא באחריות מלאה לכל הפעולות הצבאיות. אין פיצול אחריות בין השר לרמטכ"ל. אחריותו של הרמטכ"ל היא כלפי שר הביטחון, ואחריות השר, בתורו, היא כלפי הציבור. "האחריות נעצרת בלשכתו".

שלישית, על שר הביטחון להתייחס לרמטכ"ל בכבוד, כראוי לחייל מספר אחת, מפקדם של בניהם ובנותיהם של אזרחי ישראל. הרמטכ"ל אינו רק האדם שממלא את התפקיד המסוים הזה בזמן נתון. הוא מוסד. אחד המוסדות החשובים במדינה. יחס של כבוד מגיע לו אפוא מתוקף מעמדו.

כל זה נשמע מובן מאליו. ואולם, לפעמים היו סטיות משמעותיות מההגדרות הללו. בתולדות ישראל היו אמנם מקרים של נקיטת יוזמה צבאית שלא קיבלה את אישור ההנהגה האזרחית - אך הם נדירים. הסמכות האזרחית על הצבא נראתה כמבוססת. מנגד, היו מקרים שבהם עירערו על האחריות הכוללת המוטלת על שר הביטחון, ואילו שר הביטחון, מצדו, לא תמיד הפגין כלפי הרמטכ"ל את הכבוד הראוי.

יותר מפעם אחת ניסו שרי ביטחון, שהעידו לפני ועדות חקירה, להטיל את האחריות למשגים צבאיים על "הדרג המקצועי", קרי הצבא. הם טענו שפעלו על פי ההמלצות שקיבלו מהצבא. כך, למשל, בהופעתו לא מכבר לפני ועדת טירקל שחקרה את פרשת המשט - הסביר אהוד ברק, כי אף שהוא, כשר ביטחון, אחראי להחליט מה ייעשה, הצבא הוא שאחראי להחליט איך זה ייעשה.

ואולם, לאמיתו של דבר, שר הביטחון נושא באחריות כפולה - על המה ועל האיך. זו הסיבה שבגינה כל פעולה צבאית חשובה נבחנת עד אחרון פרטיה על ידי שר הביטחון, ובדרך כלל גם על ידי ראש הממשלה, ורק לאחר מכן מאושרת או נפסלת. לאחר שקיבל את ההחלטה, האחריות מוטלת עליו. במקרה זה ברק הלך בעקבות אחרים. כשמשה דיין הופיע לפני ועדת אגרנט, הוא ניסה להטיל את האשמה בהחלטות שגויות במלחמת יום הכיפורים על הדרג הצבאי.

בנוגע לכבוד שחייב שר ביטחון להפגין ביחס לרמטכ"ל - היחסים בין אהוד ברק לגבי אשכנזי יכולים לשמש דוגמה לאופן שבו שר אינו אמור להתנהל. במשך תקופה ארוכה דאג השר להפגין את האמון המועט שיש לו ברמטכ"ל, ולהטחת האשמות מעורפלות נגדו בציבור קשה לקרוא יחס של כבוד לחייל מספר אחת. אין צורך להסביר את ההשפעה השלילית שיש לכל זה על מערכת הביטחון.

גם כאן פסע ברק בעקבות אחרים. אריאל שרון, שכראש ממשלה פעל למעשה הן כשר ביטחון והן כרמטכ"ל בפועל - הדיח ללא גינונים מיותרים את הרמטכ"ל אז, בוגי יעלון, מי שהוביל את צה"ל לניצחון באינתיפאדה השנייה, כשהחליט לא להאריך את תקופת כהונתו בשנה נוספת (רביעית), כפי שהיה מקובל במשך יותר מ-20 שנה.

בכל מקרה, על הממשלה ליישם את הכללים המגדירים את מערכת היחסים בין שני תפקידים חשובים אלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. סטייה מהם עלולה לפגוע בביטחון המדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו