בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריק כרמון | לא באבחת גרזן

תגובות

בטרם יירד המסך על הפיאסקו של תהליך מינוי הרמטכ"ל, לפני שישקע אבק הקרב בין שר הביטחון לרמטכ"ל, וערב החזרה לשגרת הטיוח של תהליכי עומק הסודקים את יציבות המערכות בדמוקרטיה שלנו, להלן שני ראשי פרקים לחשבון נפש הכרחי.

האיומים הקיומיים רציניים מכדי שנתיר לעצמנו להשתחרר מבירור השאלה "מה בעצם קורה פה". מדובר בשני ברקים אשר הסיטו מהדרך את העגלה העמוסה לעייפה של מנגנון קבלת ההחלטות בדמוקרטיה הישראלית. הברק האחד "מישפט" את ההכרעות בזירת רשויות הביצוע, וממשלת ישראל בראש וראשונה, והברק השני העצים את התוהו ובוהו במערכות היחסים שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי.

חקר הליך מינויו של האלוף יואב גלנט חושף את הכשלים המצטברים כתוצאה ממכות הברק האמורות: ראשית, ממשלת ישראל היא המפקד העליון של הצבא. ככזו היא אינה חותמת גומי להכרעותיו האישיות של שר הביטחון, גם כאשר הן חפות משיקולים זרים. החיפזון במינוי, פירסומו על ידי השר עוד לפני ההצבעה בממשלה ולבסוף הפקרת המועמד היו "אם כל חטאת" בשלשלת הכשלים.

שנית, בירור הרבב שדבק, לכאורה, בהתנהלותו האזרחית של גלנט היה עקום מכל בחינה. "שומרי הסף", שזה כבר הפכו ל"בעלי זכות וטו", פגעו בזכויותיו. משך הזמן שניתן לבירור העניין היה בלתי סביר, ומהלכו שהודלף לתקשורת לפני שהסתיים (ונזכור את ההעברה הקולנית של ממצאי מבקר המדינה ליועץ המשפטי לממשלה) גרם עוול לנחשד. בנוסף, התנהלות "שומרי הסף" חיזקה את החישוק הכובל את חופש הפעולה של הממשלה.

שלישית, אין זה מעניינו של בג"ץ, אשר בנסיבות האנומליות של פרשת מינוי גלנט חילץ אותנו ממבוכה, להיענות לערעור על החלטות ממשלה.

אלה הם ימים שמושגים כמו "קבס", "גועל" ו"הפניית עורף לפוליטיקה" שבים ונשמעים בשיח שלנו. אסור לנו לאיים על טובים ואיכותיים הרוצים לשרת את הציבור - בפוליטיקה או בצבא. השירות הציבורי בישראל הוא שליחות אמיתית, אלא שבתנאים שנוצרו זוהי שליחות מאוימת.

ממשלת ישראל והעומד בראשה חייבים לנסח מדריך מפורט המגדיר את מערכת היחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. האחריות על מינוי רמטכ"ל, בדומה למשל להחלטות תקציביות הנגזרות מאיפיון שדה המערכה והאיומים העתידיים, היא על הממשלה, והיא הזירה לדיון בנושאים הללו. הממשלה יכולה לממש את אחריותה באמצעות הקבינט הביטחוני או "השביעייה"; אבל אסור שהאחריות תיוותר בידיו של המופקד מטעמה על הצבא, גם בימים ששר הביטחון אינו מושפע מגחמות אישיות.

בית המשפט העליון מצדו צריך לחזור אל הימים שבהם הקו המנחה היה "לא הכל שפיט"; ימים שבהם עתירה לבג"ץ על החלטת ממשלה, למשל בעניין מינוי רמטכ"ל, לא עברה את הסף. בית המשפט צריך להגביל את זכות העמידה בפניו. השיקול להגבלה זו בידיו בלבד, ועליו להשתמש בו. כמו כן, כנסת ישראל חייבת להבהיר למבקר המדינה - הזרוע הארוכה שלה בביקורת השוטפת על הרשות המבצעת - את גבולות עיסוקיו. התמודדות משמעותית של בית הנבחרים עם מטלת הפיקוח על הממשלה תסתום את הפרצה המאפשרת למבקר יחסים לא ראויים עם התקשורת. התקשורת חייבת לחזור לתפקידה העיקרי בדמוקרטיה - לדווח, לדווח ולדווח, אך לא לקבוע סדר יום או להשפיע על העדיפויות בסדר היום הציבורי.

בישראל נבנית הדמוקרטיה הלא מושלמת בתהליכים אטיים, נגד איומים מבית ומחוץ. בשנים האחרונות קורה תהליך חשוב של שינויים נורמטיביים. הנורמות של "לא ראוי" ו"לא ערכי" משתרשות, ואלו חדשות חשובות. אך אין שום דרך, ואף בלתי ראוי ומסוכן, להטמיע שינויים כאלה באבחות גרזן.

ד"ר כרמון הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו