בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואל מרקוס | אל תחפשו את המן

תגובות

מקובל במקומותינו לומר, כי משנכנס אדר מרבים בשמחה. בדרך כלל אנו שמחים ועולזים על שחיסלנו את המן הרשע. אנו רואים במרקע את ביבי וברק מסתודדים כשידיהם כאילו באקראי מסתירות את פיותיהם - פן יש קורא שפתיים שיגלה על מי ועל מה הם מדברים; על גלנט? על בוגי עם המגפיים? על הרפז מהמסמך? הרי בפורים כמו בפורים, צריך למצוא את הרשע שכאשר בכל דור ודור יזכירו את שמו, ידפקו כולם במקלות וישרקו.

אפשר לנחש שמעבר לרכילות המקומית - למשל, בואו של הרמטכ"ל האמריקאי למסיבת הפרידה של אשכנזי, ותככים מקומיים אחרים - שני הצ'יפים הסתודדו בעיקר על אובמה נוכח המהומות במצרים, ועל מה יאמר ברק למי בנסיעתו "הדחופה" לוושינגטון, אליה הוא הזמין עצמו. כקורא שפתיים מנוסה אני מעריך, שבצניעותו כי רבה הוא "יסביר" להם את המצב ומה צריך לעשות.

לא המודיעין האמריקאי ולא המודיעין שלנו חזו מראש את העומד להתחולל במצרים. עובדה שכאשר פרצו המהומות היה הרמטכ"ל המצרי בעיצומו של ביקור רשמי בפנטגון. הממשל האמריקאי נכנס לפאניקה ובלי לחשוב פעמיים כינו את מובארק דיקטטור שיש להדיחו לאלתר. וזאת בלי שנתנו דעתם על השאלה בידי מי ייפול השלטון ומה זה יעשה לשלום עם ישראל ולמעמדה של ארה"ב באזור.

יותר משהפחיד הממשל את מובארק, הוא הפחיד את ישראל. כי בתחרות ההפחדות העצמיות ישראל משופשפת. ביבי הזהיר את הממשל, שמצרים עלולה ללכת בעקבות איראן. וסילבן שלום הזהיר שהמורדים יחסמו את תעלת סואץ ואז מה יהיה עלינו? מה שמעיד שאצלנו לא מבינים שההתקוממות במצרים היא לא בהכרח נגד השלום עם ישראל. סגירת תעלת סואץ תפגע בראש ובראשונה בהכנסות של מצרים. אין מומחים כמונו לחזות תסריטי אימה כשיחסה של ארה"ב לא לרוחנו.

תגובת הממשל היתה קצת מבולבלת ומזגזגת. בהתחלה דרש את הדחתו המיידית של מובארק, שאותו אירחו לא פעם בוושינגטון על שטיח אדום. אחר כך אמרו, שבכל זאת עדיף שיישאר עד סוף כהונתו לצורך העברה דמוקרטית של השלטון. אך כשהממשל מדבר על דמוקרטיה, הוא לא מתכוון במובן המילולי. כוונתם היא להבטיח שהשלטון של מדינה באזור שיש להם עניין בו יהיה יציב ופרו-אמריקאי. סעודיה למשל, מדינה שחורה בסולם הדמוקרטי, היא יקירת לבה של וושינגטון. מה שמוכיח שדמוקרטיה הוא עניין של גיאוגרפיה.

בעקבות השלום עם ישראל, מצרים מקבלת כ-3 מיליארד דולר בשנה כסיוע צבאי וכלכלי, כמעט כמונו. מפעם לפעם השגריר המצרי בוושינגטון בודק אצל עמיתו הישראלי אם יש איזו העלאה בסיוע שלנו, כדי שגם הוא ייהנה ממנה. דיפלומט ישראלי סיפר לי איך השגריר המצרי טפח פעם על שכמו באומרו: "תמשיכו את העבודה הטובה".

יחסי השלום בין ישראל למצרים היו צוננים, אך ענייניים, אפילו בתקופת בוש-שמיר. במדינה שרוב אוכלוסייתה סונית לא צמחו מתאבדים שיעים והמשטר דיכא ביד קשה את האחים המוסלמים. מכיוון שהחזרנו להם הכל עד המילימטר האחרון, אין בינינו שום מחלוקת טריטוריאלית. גם שלום קר הוא שלום, ואין סיבה שאחרי מובארק לא יימשך הסיוע האמריקאי למצרים ושרבבות תיירים ישראלים לא ימשיכו לפקוד את סיני.

אחרי התגובה החמוצה הראשונה מוושינגטון הכריז דובר הבית הלבן, כי הברית בין ישראל לארה"ב חזקה מתמיד. ואכן, ישראל כדמוקרטיה היחידה והיציבה באזור היא נכס אסטרטגי, ערכי ונאמן של ארה"ב. יש בינינו קשר היסטורי. בכל צרה שנקלענו אליה - ארה"ב היתה לצדנו, בנשק, בווטו ובכסף.

במציאות זו אנחנו לא צריכים לחפש את המן הרשע, אלא ליזום ולקדם הסדרי שלום עם הפלסטינים ועם סוריה, ולסייע בכך לידידתנו מעבר לים לעשות מה שצריך לעשות כדי לדאוג, ברגישות ובגמישות, להחזרת הסדר במצרים. כי ייצוב האזור, החל ממצרים, הוא בראש ובראשונה אינטרס שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו