בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | שר בליטחון 2

תגובות

מאז המשיל אהוד ברק את עצמו לבן-גוריון, אין עוד משל שממתין לנמשלו באחרית הימים. השבוע הוא העשיר את אוצר משליו, כשהשווה את יואב גלנט למשה רבנו ולדוד המלך, "שחטאו בנעוריהם ונסלח להם". כך קשר כתר תורה וכתר מלכות לראשו של המיועד-בדיעבד, ואולי גם לראשו שלו.

על מרקע דמיוננו החולני מוקרנים שקפים: שר צבאות ישראל קם לעת ערב מעל משכבו, מתהלך על גג ביתו, רואה אשה טובת מראה רוחצת. הוא חושק בה וחורש מזימה: איך נפטרים מבעלה שנלחם בחזית.

אפשר להתקנא בדוד, שעשה מעשה נבלה, ובכל זאת זכור כנער יפה עיניים מהשייטת או מסיירת "קלע ואבן". אפילו חוות הדעת, שקיבעה את מבחן בוזגלו וכבשת הרש שלו, לא מיעטה את דמותו.

אך מה רוצה ברק ממשה, שלחובתו לא נזקפו חטאים, אלא אם הסיכול הממוקד של המצרי ייחשב לו לפשע. אף על פי כן, נענש בחומרה - מנגד ראה את הארץ - לא משום שהיה אשם, אלא משום שהיה אחראי: חרף מאבקיו, לא הצליח להפוך אספסוף לעם. קורה שלפעמים אין באים לארץ המובטחת, כשם שאין באים למשרה המובטחת. אך משה לא הגיש ערעור.

לא בגלל משליו סר חנו של שר הביטחון, כי אם בגלל כשליו. השבוע טילפן כתב של סוכנות ידיעות וביקש הסבר: למה דווקא עכשיו ברק שוקע; מה יום מיומיים, שאל, והזכיר מאמר שכתבתי כאן לפני חודשים רבים - שר בליטחון, היתה הכותרת - ומתחתיה נמנו הכשלים אחד לאחד.

ההסבר פשוט: כל עוד פירק ממשלה - לא נורא; ממשלה באה והולכת, ולא אלמנה המדינה; כל עוד פירק מפלגה - לא אסון, היתה זאת מצווה לנתק את פתיל חייה, שבלאו הכי דעכה כאש קוצים; אך כשהוא מפרק את הצבא - זה כבר לא צחוק, זה רציני: בלי צה"ל לא נותר על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים, שלאחרונה דופק נפקדות.

כמו משה, להבדיל, גם ברק אינו אשם בלעדי ברוח הרעה שנכנסה בשדרת הפיקוד; יש לו שותפים. אשם או לא, הוא אחראי. בימיו ומתחתיו הפורענות מתחוללת. אמנם המסמך זויף, אך המציאות הקנונייתית שהולידה אותו - אמיתית.

ומהו תפקידו העיקרי של הממונה בכל מקום עבודה, אם לא להרגיל לעבודת צוות, להשרות רוח יחידה, ובצבא - על אחת כמה וכמה; יודע חקלאי פיקח. ובתפקיד הזה ברק נכשל, עד שאדם מיושב כבייגה שוחט רואה בו סיכון ביטחוני. האם אין מתעוררים להדיחו, כי ממילא לא ישנו כל הלילה?

הצרה היא, שהמועמדים המדוברים להחליפו - הלשעברים - מבועתים באותה רוח רעה, גוררים אחריהם שובל של חשבונות אישיים, נקמניים, יד אלוף ורב אלוף באחיו לנשק ולדרגה. גם כשהם פושטים את מדיהם, הם אינם פושטים את עלבונותיהם, שאותם לא ילאו מלתבוע.

ברק יודח במוקדם או במאוחר, קשבנו לרחשי הלב של הציבור - נתניהו - יזהה בקרוב את פגיעותו בדעת הקהל וישליך אותו מהסיפון. אפילו הממשלה ההרפתקנית הזאת לא תשלים עם שר ביטחון שמסוכן לביטחון, ששוויו כקליפת-השום-מנדט ולא תמתין עד לשש-ביש אחרי המלחמה.

אל התמונה הקבוצתית - קליקאית וקלוקלת - חייב להיכנס מנהל מיומן בנעליים חצאיות, ולאו דווקא בנעלי גולני וצנחנים גבוהות. אולי הוא לא השתתף, המועמד החדש, במלחמה הקודמת, אך גם לא במלחמת הגנרלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו