בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | מי שמדבר עם האחים

תגובות

מזל יכול להחליף חוכמה שלפני מעשה. לא יכול היה להיות לבנימין נתניהו מזל גדול יותר מאשר התחוללותה של מהפכה מצרית. כך החליפה כיכר א-תחריר את מקומם של שייח ג'ראח, בילעין, האגן הקדוש, פתיחת מנהרת הכותל ועוד צרות שהיו מקרבות את מלחצי הכוח של ארה"ב אל ראשו של נתניהו.

בנסיבות אחרות, כלומר לו היה ראש הממשלה נודע בכישרון התכנון שלו וביכולת הניתוח והראייה קדימה - אפשר היה אפילו לחשוד בו שהוא זה אשר חולל את "הפרובוקציה" בקהיר, שמשרתת כמובן את "העניין הציוני". כמה נעים היה לראות איך ארה"ב מסתבכת מדי יום בהצהרותיה והצעותיה למובארק: כן לפרוש עכשיו; לא לפרוש עכשיו; להסיר את משטר החירום; אולי לפזר את הפרלמנט; לדבר עם האחים המוסלמים; לא לדבר אתם. ומה עם הפינג-פונג בין קלינטון לאובמה? כלום יש משהו משעשע יותר מאשר לראות איך נשיא ארה"ב, שרק לפני שבועות ספורים הודה בכישלון המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, מנסה להקים עוד מדינה דמוקרטית באזור?

מותר לנתניהו ליהנות לרגע, אבל רק לרגע. כי אלה כאמור ימים של מהפכה. אבל ימים אלה לא רק הופכים על ראשם חלקים משיטת המשטר המצרית, הם גם מייצרים מילון מדיני חדש, שכדאי לישראל להתחיל ללמוד אותו. למשל, איך ארגון "האחים המוסלמים", שחשוד בעידוד פעילות טרור וההורה של חמאס המבקש על פי החשד לכונן מדינת הלכה, נהפך לנציג לגיטימי של הציבור המצרי. כזה שאפילו עומר סולימאן, האיש שהנהיג שנים את המרדף אחריו, יושב עם נציגיו ונכון להיענות לחלק מדרישותיהם.

מישהו שמע מוושינגטון מלה על כך אסור לשבת עם האחים המוסלמים? להיפך, קלינטון היתה מעודדת מכך שהאחים שותפים לדיאלוג, "שאנחנו יזמנו". זו תפנית חשובה. האחים המוסלמים קיבלו כבר את הלגיטימיות שלהם, הן מהממשל המצרי והן מהבית הלבן.

לכאורה, לא צריך להתפעל יתר על המידה מכך שוושינגטון מדברת עם ארגונים פונדמנטליסטיים. וושינגטון הרי מדברת עם הטליבאן באפגניסטאן, מוכנה לדיאלוג עם הטליבאן בפקיסטאן, קיימה קשר הדוק עם ארגונים שיעים פונדמנטליסטיים בעיראק, ובשנות ה-80 גם שיתפה פעולה עם בן לאדן וחבריו נגד הכיבוש הסובייטי באפגניסטאן. השאלה הבאה היא מתי תתחיל וושינגטון לדבר עם החמאס ואולי גם עם החיזבאללה. שני ארגונים אלה מוגדרים אמנם ארגוני טרור, אבל מי שנכשל בהשגת הסכמי שלום בין ישראל לפלסטינים ובין ישראל לסוריה, ייעשה את מה שצריך כדי לפחות להחזיק בידיו את ניהול הסכסוכים ולמנוע הידרדרות להתכתשות אלימה.

כמו באפגניסטאן, גם בפלסטין ובלבנון מכתיבים ארגונים למדינות את מדיניותן, וכמו באפגניסטאן, אם תרצה ארה"ב לקיים יחסים תקינים עם סוריה, והיא תרצה, יהיה עליה להכיר גם בממשלת לבנון החדשה שנשענת על שותפות עם החיזבאללה. היא גם לא תוכל להשיב באופן משכנע לשאלה מדוע היא מוכנה לקבל דמוקרטיה מצרית שתכלול את האחים המוסלמים, אבל מתנגדת לחמאס - שנבחר באופן דמוקרטי - כשותף להנהגה הפלסטינית במדינה שבה כבר הכירו לא מעט מדינות. מקובל לומר שבמזרח התיכון הכל אפשרי. אם לשפוט על פי ההתנהגות האמריקאית כלפי מצרים, אפשר לומר זאת גם על מדיניות ארה"ב.

נתניהו יכול אמנם כהרגלו לסמוך על המזל, לא לצפות להתפתחות הזאת ולקוות שעוד מהפכה תתרחש במזרח התיכון, אשר תסיר את ההתעניינות מישראל. אכן, ישראל תחדל כנראה לעניין את הממשל האמריקאי, כי קמים עכשיו קליינטים חדשים שכדי להרגיעם תצטרך וושינגטון לבחון מחדש את מדיניותה כלפיהם ולנסות לקרבם, בעיקר כדי לדאוג למעמדה באזור. קרבה יתרה מדי לישראל, למד אובמה, איננה ערובה לכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו