בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | מברוק, מצרים

3תגובות

בשש בבוקר אתמול, קצת לפני עלות השחר בקהיר, הגדירה כתבת אל-ג'זירה באנגלית, ג'קי רולנד, את הנעשה במסיבת הרחוב הענקית שמסביבה כ"הנג-אובר של המהפכה". המלים הגדולות נשלפות עכשיו מהמחסן. הן עטופות עדיין בשלל סייגים וחששות, אבל נקל לומר שמעולם לא הפציע שחר של יום חדש כזה על מצרים, זולת אולי בבוקר של הפיכת הקצינים של גמאל עבד אל-נאצר, לפני למעלה מיובל שנים. אז סולקה המלוכה, בליל שבת סולקה הרודנות. בין לבין, היטלטלה ארץ הנילוס בין פיות רעבים לפיות סתומים.

החדשות ממצרים הן חדשות טובות לא רק לה ולעולם הערבי, כי אם לעולם כולו, ובכללו ישראל. לכן, זוהי עת הפרגון לעם המצרי. זה זמן התקווה שהמהפכה המופלאה הזאת לא תשתבש. הבה ונניח את החרדות כולם בצד - אנרכיה, "האחים המוסלמים" או משטר צבאי - וניתן עכשיו לסיכוי הגדול לומר את דברו. הבה ולא נתפלש בסכנות, זה זמן להתבשם מהאור שהפציע מהיאור, אחרי ח"י ימים של מאבק עממי ודמוקרטי. מצרים, דווקא היא מכל המדינות, הוכיחה שכן, היא יכולה. שכן, זה אפשרי. אפשר להפיל רודנויות, ואפילו בדרכי שלום.

הבה ונתבונן בחצי הכוס המלאה: לא מעט מהחששות המוקדמים כבר התבדו. בזה אחר זה התרסקו הסטריאוטיפים הישנים והרעים של המערב ושל ישראל על מצרים. זולת יום אלים אחד, המהפכה הזאת היתה לא אלימה בעיקרה. העם המצרי הוכיח שאינו עם אלים ביסודו ואינו חמוש. קהיר אינה בגדאד, גם לא שכם. חדשות טובות. גם צבאה הוכיח שהוא מכיר במגבלות הכוח ושאצבעו אינה קלה על ההדק, כצבאות אחרים בסביבה. הצבא הזה הוכיח עד כה - הקישו בעץ - תבונה, נחישות ורגישות.

אלפי המצרים הצעירים שהופיעו על מרקעי העולם גם הוכיחו שיש למצרים פרצוף אחר מזה שהורגלנו לחשוב. לא רק פול ופלאפל, סרטים מצריים של ליל שבת ובקשיש, אלא גם תודעה חברתית ופוליטית עמוקה, ואפילו באנגלית. הם גם הוכיחו שבניגוד למה שמספרים לנו השכם והערב, שנאת ישראל לא נמצאת בראש סדר יומם. גם נבואות הזעם שכל שינוי דמוקרטי יוביל לעליית האיסלאם רחוקות מלהתממש בינתיים. התבוננו בתמונות המהפכה מכיכר א-תחריר: נראו בהן יחסית מעט דיוקנאות דתיים. אלה התפללו בשקט, וסביבם חגורה גדולה של מהפכנים חילונים. גם האשה המצרית אמרה את דברה: בכיכר נראו לא מעט נשים, גם אם הן עדיין במיעוט. מצרים - לא מה שחשבנו.

אלא שהמאבק כמובן לא תם. הוא נמצא בראשיתו. תחילת הסוף של המשטר הישן הוא רק סוף ההתחלה של המהפכה. אבל כבר עכשיו אפשר לחזות שגם אם עוד תעבור מצרים שלב לא דמוקרטי בדרכה, משטר צבאי או השתלטות איסלאמית, גם אם היא לא תהפוך בן לילה לדמוקרטיה ליברלית מערבית, עם אופוזיציה וחופש - סופה שתגיע לשם. אין כמעט דרך חזרה, והיא מעולם לא היתה כה קרובה לכך. האוריינטליסטים יכולים להתפוצץ: המחשבה הגזענית ש"הערבים אינם בשלים לדמוקרטיה", כבר חטפה סנוקרת מצלצלת. מה יותר דמוקרטי ממהפכת היסמין הזאת, לפי שעה?

העולם הגיב ברובו כראוי למה שקרה. בניצוחו של ברק אובמה, נתן העולם, שלא כמנהגו, רוח גבית אמיצה ומשמעותית ללוחמי החופש מכיכר א-תחריר. אלה יזכרו לו זאת, ואולי כך גם יעלה שחר חדש על יחסי ארה"ב עם העולם הערבי, כפי שהבטיח אובמה ב"נאום קהיר". וישראל? כמנהגה נוהגת. ראש הממשלה אמנם הטיל אלם על שריו, אבל הוא לא החמיץ הזדמנויות להחמיץ: פעם אחת פנה למצרים בטון תקיף ואדנותי, שלא לומר מאיים, להקפיד לשמור על הסכם השלום; פעם אחרת הזהיר מפני הפיכתה לאיראן. יזכרו לנו זאת בתחריר, גם אם לא מאוחר מדי: עכשיו כבר חייבת ישראל הרשמית להצטרף למערב ולשגר מילה טובה ואמיצה מירושלים לקהיר. ואם לא ישראל הרשמית, אז לפחות אנחנו הקטנים מכאן: מברוק, מצרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו