בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספי הנדלר | איך אומרים "תחריר" באירופית

תגובות

פירנצה

ההתקוממות המצרית שהביאה לפרישתו הדרמטית של חוסני מובארק מעוררת קנאה בארבע קצוות תבל. לא רק תושבי דיקטטורות כדוגמת סוריה, ירדן, סודאן או תימן תוהים מתי, אם בכלל, יגיע התסריט המצרי לארצם. גם אזרחי דמוקרטיות מבוססות מביטים בעיניים כלות במפגינים בכיכר השחרור, עד אתמול בעלי זכויות פוליטיות מוגבלות וכעת אחראים לאחת מנקודות המפנה בהיסטוריה של המזרח התיכון.

עוד לפני שפרש מובארק הקביל הסופר האיטלקי אומברטו אקו, בין המצב ברומא ובקהיר. הוא הזכיר את האפיזודה המביכה, אחת מני רבות, בה התערב בשנה שעברה ראש הממשלה האיטלקי אצל המשטרה לטובתה של צעירה ממוצא מרוקאי המכונה "רובי", שנעצרה בחשד לגניבה. הצעירה, שבילתה לפחות ערב אחד בחברתו של סילוויו ברלוסקוני, היא כיום העדה המרכזית בתיק שעלול להביא להעמדתו לדין באשמת שידול קטינה לזנות. כשנעצרה בשנה שעברה, ברלוסקוני אכן התקשר לתחנת המשטרה במילאנו וניסה לחלץ אותה בתירוץ הקלוש כי "מדובר באחיינית של מובארק".

כשאומברטו אקו עלה לנאום לפני האופוזיציה לברלוסקוני, הוא הכריז: "עד כה האמנו כי למובארק ולראש הממשלה שלנו יש במשותף רק אחיינית. עכשיו אנחנו מבינים שיש גם את הסירוב להתפטר", המשותף לשניהם. לא עוד. מובארק הלך, ברלוסקוני נשאר.

כוחות האופוזיציה באיטליה כמעט נואשו מהניסיון להדיח את ברלוסקוני באופן חוקי. הם רואים כיצד במצרים, הרחוקה שנות אור ממודל הדמוקרטיה המערבי, הרחוב מצליח לטלטל את השלטון באופן יעיל בהרבה. במצב חריג כמו זה האיטלקי, הכמיהה למאבק כמו זה המצרי ברורה.

בארץ המגף הדמוקרטיה הרי ניצבת מול אתגר ייחודי בעולם המערבי: האיש העשיר במדינה, שעומד בראש הרשות המבצעת, שולט במרבית אמצעי התקשורת ומערער על סמכותה של הרשות השופטת. אבל גם במדינות שבהן המצב דרמטי פחות מאשר באיטליה, ניכרת הכמיהה הזאת לתסריט מצרי.

בצרפת, שבה הימין מחזיק בארמון הנשיאות זה כמעט 16 שנים (שיראק וכעת סרקוזי), שודרו שוב ושוב התמונות שבהם מפגינים מצריים הניפו שלט בצרפתית ועליו נכתב "מובארק הסתלק!". עורכי שבועון החדשות "מריאן" מיהרו להדפיס את הכרזה על השער ולהסביר לקוראים "מדוע המלה הזאת, 'הסתלק!', עשויה להפוך לאקטואלית גם בצרפת". תערובת של משאלת לב וניתוח פוליטי.

גם בישראל הסינדרום המצרי מעורר קנאה. רק בשבוע שעבר הודה יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, ש"אנחנו לא יכולים לעשות מאבקים כמו במצרים", אך הוסיף באותה נשימה כי "המאבקים החברתיים במדינות השכנות מאותתים לנו שאפשר יותר".

ואכן, דווקא לעומת תסריט הבזק המצרי אסור לשכוח כי הדמוקרטיה כשיטה שלטונית מתנהלת באטיות רבה יותר ממהפכות. מאז ההתנתקות ב-2005, המחאה ברחוב הישראלי מתונה שלא לומר רדומה. השינויים, לעתים דרמטיים, הם פרי תפקוד המוסדות הדמוקרטיים: בחירות לכנסת, הכרעת בתי המשפט, ביקורת תקשורתית.

טוב יעשו הישראלים אם ילמדו מהמהפכה המצרית כי ראוי להשמיע לעתים קרובות יותר את קולם בכיכר העיר. כנראה העובדה שאיש לא עוצר מבעדם מלעשות כן הופכת את האקט הזה להרואי פחות ומשעמם הרבה יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו