בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה אבינרי | שלום אינו רק נכס

תגובות

לנוכח הטלטלה העוברת על מצרים והאזור, כדאי להזכיר כי השלום עם מצרים אינו רק נכס אסטרטגי, הוא ערך מוסרי. באחרונה הוצגה במקומותינו בחירה מוטעית: בעד דמוקרטיה, או בעד האינטרס הישראלי לשמור על הביטחון והיציבות? כשמעמידים זה כנגד זה ערך מוסרי (דמוקרטיה) מול ריאל-פוליטיק (יציבות, ביטחון), קל להידרדר לטיעון שישראל תומכת ברודנות. משום שחלק מההערכות בוטאו על ידי אישים בעלי רקע ביטחוני, הן היו ספוגות בשיח הביטחוניסטי הישראלי האופייני וההיבט הערכי של שמירת השלום כמעט נעלם.

שלום אינו רק הסדר פוליטי, צבאי וביטחוני, אלא גם ערך מוסרי. העובדה כי במשך 30 שנה לא נהרג חייל ישראלי או מצרי אחד בפעולות איבה בגבולנו המשותף, בעוד שב-30 השנים שקדמו היו עשרות אלפי הרוגים ופצועים בשני הצדדים, אינה רק הישג אסטרטגי, אלא גם הישג מוסרי ממדרגה ראשונה, שהקרדיט בעבורו מגיע להנהגות הפוליטיות משני הצדדים. כמו שמותר לשבח את מנחם בגין על השגת השלום עם מצרים גם אם אין מסכימים להרבה מדעותיו ועמדותיו, כך מותר לשבח את חוסני מובארק על ששמר - בנחישות, ולעתים תחת לחצים קשים - על השלום שיזם אנואר סאדאת. זו אינה תמיכה בעריץ, זו תמיכה בתכנים המוסריים של השלום.

מה לא נאמר אצלנו על השלום עם מצרים, בעיקר מצד הימין: שזהו "שלום קר", שבמצרים מתנגדים לנורמליזציה, שיש התבטאויות אנטי-ישראליות בתקשורת, לעתים מעודדות על ידי השלטונות. מוטב לא להזכיר מה איחל אביגדור ליברמן, בעת שהיה באופוזיציה, למובארק אגב דיון בסירובו לבקר בישראל. כל זה היה נכון, אבל לא רלוונטי: העובדה המכרעת היתה שישראלים ומצרים לא נלחמו זה בזה, לא היו הרוגים, לא נוספו אלמנות ויתומים.

גם חלקים בשמאל הישראלי זילזלו בשלום עם מצרים. השמאל כל כך התמקד בצורך, המוצדק כשלעצמו, להגיע לשלום עם הפלסטינים, עד ששכח שיש לנו שלום - שהושג בלא מעט מאמצים - עם הגדולה במדינות ערב, המהווה ערובה שלא תהיה מלחמה רבתי באזור. אלה ואלה התעלמו מן הממד המוסרי של השלום.

היבט זה חייב להדריך את גישתה של ישראל להתפתחויות במצרים. ראשית, יש להתפעל מהריסון והאיפוק שאיפיינו עד עתה הן את המוני המפגינים והן את יחידות הצבא שהוצבו מולם. זה לא מובן מאליו במצב כזה. במדינות אחרות באזור, עימות המוני ומתמשך כזה עשוי היה להסתיים במרחץ דמים. את העדר האלימות יש לזקוף לא רק לכבוד שרוחשים המצרים לצבאם, אלא גם לתרבות ההתנהגות המצרית.

יש לקוות כי העדר האלימות, שהמצרים כה גאים בו, יאפיין גם את המשך ההתפתחויות. ישראל צריכה להיות מעוניינת בדמוקרטיה במצרים, שכן לדמוקרטיה נלווית גם תרבות של סלידה מאלימות ומכוחניות. אבל משטרה הפנימי של מצרים הוא עניינם של אזרחיה ורצוי שלא ננסה לייעץ להם במי לבחור ובמי לא לבחור. בכל מקרה, ההיבט המוסרי של השלום, שביסודו עקרון השמירה על חיי אדם ואיכותם, חייב להיות נר לרגלינו כמו גם לרגליה של החברה המצרית שיצאה עתה לדרך חדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו