בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | ראש ממשלה בכלוב

תגובות

בלשכת ראש הממשלה בירושלים הקשיחו את הבידוק הביטחוני והמבקרים נדרשים להסיר את נעליהם, כמו במסגד או בנמל תעופה אמריקאי. הבדיקה המחמירה מתאימה לרוח הזמן: בנימין נתניהו מתבצר בלשכתו, מתגונן מפני העולם שבחוץ, כשרסן השלטון הולך ונשמט מידיו. כך הרגיש בוודאי חוסני מובארק בשבועיים שחלפו מפרוץ ההפגנות בקהיר ועד להתפטרותו. סמלי השלטון נותרו כשהיו - הארמון רב החדרים, שיירת הלימוזינות, גדודי המאבטחים והטלפונים ממנהיגי תבל - אבל הכוח להשפיע אזל.

נתניהו לא נדרש להתמודד עם המוני מפגינים שדורשים ממנו ללכת, כמו מובארק, אבל מצבו מתחיל להזכיר את זה של ידידו שהופל. במקום שיוביל וינהיג, ההחלטות נכפות עליו. מינויי בני גנץ לרמטכ"ל ורון פרושאור לשגריר באו"ם, והורדת המס על הדלק, נעשו בניגוד לעמדתו הראשונית. הוא נגרר אליהם.

הסביבה הפוליטית מעיקה. פירוק מפלגת העבודה לא "תרם למשילות וליציבות" כפי שהבטיח נתניהו, אלא להיפך. אביגדור ליברמן ממשיך להתעלל בו בפומבי ולהציגו כסמרטוט, שלא יכול אפילו למנות את יועצו הקרוב לשגריר. חברי סיעת הליכוד, בהנהגת סילבן שלום, הזהירו את נתניהו מתבוסה בבחירות בגלל עליות המחירים. ציפי לבני מטפסת בסקרים וליברמן מתקבע כמנהיג הימין, כשהליכוד נקרע מבפנים במחלוקת על דיכוי הקהילה הערבית וארגוני השמאל. בישראל של 2011 קשה להיות גם לאומי וגם ליברלי, כמו בסיסמת הליכוד. צריך לבחור.

מנהיגי העולם מתנכרים. קנצלר גרמניה אנגלה מרקל באה לישראל, כדי לנזוף בנתניהו על הקיפאון המדיני. הזמנות לביקורים בחו"ל אין. נתניהו הצליח לגרש מהאזור את יריבו הגדול, הנשיא ברק אובמה, כשסירב להקפאה נוספת בהתנחלויות. אובמה התקפל ונסוג מיוזמות השלום שלו. עכשיו הוא חוזר בגדול, כנביא הדמוקרטיה והשינוי. זיגזוגי אובמה בתחילת המשבר במצרים נשכחו: לבו היה ונשאר בצד המנצח והפופולרי, עם המפגינים. יצחק שמיר הבריח באופן דומה את הנשיא בוש האב, כשסירב לוועידת שלום בינלאומית, וקיבל אותו מחוזק אחרי מלחמת המפרץ ונפילת ברית המועצות.

המהפכה המצרית זימנה לנתניהו רגע צ'רצ'יליאני. בשביל זה בחרו אותו. סמכו עליו שיידע מה לעשות, בניגוד ללבני הטירונית. והוא כשל. הערכתו שמובארק יביס את המפגינים התבדתה. תמיכתו בראיס הראתה שנתניהו דואג לחבריו, וזה יפה, אבל בפוליטיקה אין פרסים לאוהדי הקבוצה שהפסידה. מובארק הלך, ונתניהו נשאר עם החרדות מ"איראן שנייה" במצרים, ועם הקריאות להגדלת תקציב הביטחון, ביצור הנגב ובניית חלופות לתעלת סואץ.

גם אם הערכותיו עוד יתגלו כנכונות, הציבור לא שותף להן; הבורסה לא התמוטטה והפיחות בשקל היה מזערי. "העולם" רואה בנתניהו שריד מאובן לעידן שחולף לנגד עינינו.

לפני הבחירות הבטיח נתניהו שיידע לנהל את המדינה. המצב במדינה לא רע: אין פיגועים ומלחמות והמשק בצמיחה נאה. אבל הציבור חש שהדברים מסתדרים מעצמם, שאין למעלה מנהל שיקבל החלטות וינהיג. בעיני נתניהו, זו הטרגדיה שלו: גם כשהכל כאילו בסדר, הוא לא מקבל קרדיט ואיש לא מדבר בשבחו.

מבודד בלשכתו המסוכסכת, בלי מסר וכיוון ברורים, נתניהו מקווה לנס שיציל אותו ממסע החיסול הפוליטי שמנהל נגדו ליברמן. מנהיג ישראל ביתנו העלה את נתניהו לשלטון, ומאיים עכשיו להורידו משם. כתב אישום לא יעזור: אריה דרעי שלט במערכת הפוליטית והוביל את ש"ס להישג ענק בבחירות גם אחרי שעמד למשפט. אין סיבה שליברמן ינהג אחרת, אם יהודה וינשטיין יעמידו לדין. נתניהו יזדקק לנס הרבה יותר גדול כדי להיראות רלוונטי ולחזור לעמדת השפעה. בינתיים הוא מעביר זמן בהחלטות סתמיות, כמו מינוי "ועדת המשילות" לשיפוץ המשטר. אין סימן מובהק מזה לדעיכתו הפוליטית של ראש ממשלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו