בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | הייאוש נעשה יותר נוח

"אדמה", הוט 3, 22:30

תגובות

קל להתבלבל בין איכותי לבין עגום, אטי, כבד, קדורני, ארוך ומדכא. קל גם ליוצרי קולנוע וטלוויזיה לנצל את הבלבול בין שתי הקטגוריות הנ"ל. לפעמים יותר פשוט לכתוב סדרה אטית ומדכדכת במקום לנסות ליצור משהו שמעניק לצופים חוויה עמוקה או אפילו חלילה מהנה. אני לא טוען שמדובר במעשה נוכלות, אין לי ספק שהיוצרים מאמינים במוצר עליו עמלו במשך חודשים ולפעמים שנים. אבל העובדה המצערת היא שיוצרים רבים נשבים בנושאים כבדי המשקל עליהם הם כותבים, בשתיקות הארוכות, בדכדוך הקיומי, בתחושת הזיפת שהם מעלים על המסך. הם לוקים בתסמונת שטוקהולם, הם מתאהבים בדיכאון שמשתלט על דפי התסריט שלהם. הם חושבים שהוא גאון ולא סתם טרוריסט פושטק. סדרת טלוויזיה לא חייבת להיות עולצת. כמה מהיצירות הגדולות של הטלוויזיה והקולנוע מותירות אותנו עם מחשבות אובדניות. אבל אסור גם להתמכר לדיכאון. הוא לא ערך בפני עצמו ובוודאי לא תו איכות אוטומטי. בדרך כלל הוא פשוט משעמם. "אדמה" היא סדרה שמתחזה לסדרה איכותית.

מוחמד בכרי מגלם את משה אבקסיס, מושבניק, מרוקאי, אב שכול ואלמן טרי. אבקסיס מדבר לאט ובאופן מדוד, כאילו הוא מכתיב את מילותיו. למי? לבניו, למשפחתו, להיסטוריה. כל משפט הוא נאום, כל פאוזה עמוסת פאתוס, כל "תעביר את המלח" הוא מעמד הר סיני. ובכלל, אין "תעביר את המלח" ב"אדמה". אין רגעים קטנים ואמיתיים, אין משפחת ג'ורנו. לא רק הדיאלוגים בסדרה רוויים חשיבות עצמית, למעשה כמעט כל אלמנט אמנותי. התאורה משלבת את האפלוליות של "הסנדק" עם אלומות אור רנסאנסיות ותנועות המצלמה הסובבות את השחקנים מוסיפות ארשת חשיבות לכל מלה שנאמרת. ליאור אשכנזי הוא אלון, טיפוס קצת מפוקפק. הוא חוזר מאמריקה אחרי שהחמיץ את הלוויית אמו. איך שהוא מגיע מתפוצץ עליו אחיו דוד (מנשה נוי) ורוצה תשובות: למה לא באת להלוויה או לפחות לשבעה? הכל בחוץ. הסדרה לא נותנת לנו להכיר את הדמויות ואת היחסים ביניהן באמצעות אינטראקציות יומיומיות כמו שיחות חולין או בדיחות פרטיות טעונות סאבטקסט. אין סאבטקסט בכלל ב"אדמה", יש נאומים וכותרות. זה הבן הסורר, זה הפראייר שנשאר מאחור וזה האב המיוסר. יכלו גם לשים להם פתקית קטנה על דש הבגד.

שיא הפרק, אני מניח, הוא מונולוג של בכרי בו הוא מנסה לשכנע את ההורים השכולים של המושב לציין את זכר בנו בטקס יום הזיכרון על אף שהוא אינו חלל צה"ל. הבנתי שאני צופה ברגע מרגש. לא משום שהתרגשתי אלא משום שאמצעי המבע הקולנועי אמרו לי שיש פה רגע מרגש. וגם מכיוון שבסוף המונולוג הצביעו ההורים השכולים פה אחד בעד בקשתו של בכרי. אני, בניגוד להם, לא השתכנעתי.



מתוך ''אדמה''. דיכאון אינו תו איכות אוטומטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו