בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירון רפופורט | כיכר תחריר תשחרר גם אותנו

תגובות

העם המצרי ניצח. זו העובדה היחידה הברורה ברגע זה. איש אינו יודע לאן ייקח הניצחון הזה את מצרים, למשטר צבאי בתחפושת, לדמוקרטיה ממין חדש, למשטר איסלאמי, או סתם לאנרכיה. אפשר לנחש, אבל כל ניחוש כעת הוא בעצם הימור פרוע. לכן ראוי להתעסק פחות במה שיקרה ויותר במה שקרה, או ליתר דיוק: איך קרה.

איך קרה, שהמשטר הכי חזק במזרח התיכון, שנשען על מערך עצום של משטור ודיכוי, וצבא שנהנה מסיוע אמריקאי שנתי הגדול פי עשרה מזה שמקבלת הודו, נכנע כמעט בלא קרב, קרס בלי שירו עליו אפילו ירייה אחת.

חוסני מובארק שלח טנקים ללב קהיר, אבל לא היה יכול להשתמש בהם. השתמשו בהם המפגינים. הם עלו על הטנקים, ישנו בין השלשלאות שלהם. כיתתו את חרבותיהם למזרנים.

כוח המפגינים היה בראש ובראשונה במספרם. כל ההפגנות שהביאו לנפילת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה גם יחד לא גייסו מספר מפגינים כמו מספרם של אלה שיצאו לרחובות מצרים ביום אחד. אבל מרשימה יותר ממספר המפגינים היתה הטקטיקה הפוליטית שלהם.

בערבית הם הגדירו את הטקטיקה הזאת כ"סלמיה", בתרגום מילולי "שלומית", מלשון שלום, בתרגום חופשי יותר אפשר לקרוא לה "לא אלימה". בעזרת מיליון מפגינים אפשר לעשות הכל: אפשר לשרוף את בניין הטלוויזיה ואת מוסדות השלטון, אפשר לבזוז את שכונות העשירים, אפשר לעשות שפטים באנשי כוחות הביטחון השנואים. דבר מכל אלה לא קרה. האי-אלימות נשמרה בקפידה. ולפחות מצפייה ברשתות השידור הערביות, זה המסר שעבר באופן החזק ביותר לעולם הערבי.

המשפט שחזר בפי החוגגים בירדן, בקטאר, בתימן, בתוניסיה היה דומה פחות או יותר: אלף ברכות למצרים, שהפילה את הדיקטטור שלה בדרכי שלום. קשה להמעיט בחשיבות המסר הזה. קודם כל, למשטרים בעולם הערבי, אבל גם לפלסטינים. החמאס אמנם חגג ברחובות עזה, אבל אין ודאות שיש לו מה לחגוג. מה שקרה במצרים מוכיח, כי טקטיקת "המאבק המזוין" שלו היא לא רק בלתי מוסרית, אלא גם לא יעילה. המפגינים במצרים הבינו, שטרור - כמו שזה שרצח את סאדאת - טוב לגבריות, אבל רע למהפכה. הניצחון הסוחף, המפתיע, של הטקטיקה "שלומית" במצרים עשוי להשפיע גם על הפלסטינים.

אלה חדשות לא טובות ל"ישראל" - לפחות זו הרשמית, הממלכתית - וחדשות טובות מאוד לישראלים. חדשות לא טובות לאותה "ישראל" מופשטת המאמינה שאפשר לשמור על הכיבוש ועל השליטה במיליוני פלסטינים באמצעות הסתמכות על עליונותה הצבאית והמודיעינית המוחצת. זה נכון כל עוד הדרך המרכזית שבה הפלסטינים מתנגדים לכיבוש היא מאבק מזוין. אבל מאבק לא-אלים, מאבק "שלומי", עשוי להפוך את העוצמה הצבאית ללא רלוונטית.

כבר עכשיו מסתמנת נטייה בקרב הפלסטינים להעדיף מאבק דיפלומטי על מאבק מזוין. הניצחון של המאבק הלא אלים במצרים עשוי גם להוסיף למאבק הזה ממד עממי. אלה חדשות טובות מאוד לישראלים המאמינים שאפשר לסיים את הסכסוך הזה בלי מלחמת גוג ומגוג. המהירות שבה הפיל המאבק הלא אלים את השלטון במצרים יכולה ללמד אותנו, שהסכסוך והכיבוש עשויים להסתיים הרבה יותר מהר מכפי שמישהו חושב או מאמין. כיכר א-תחריר עוד תשחרר גם אותנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו