בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכסנדר יעקובסון | לא באשמת המערב

תגובות

בעקבות נפילת המשטר של חוסני מובארק מתעורר שוב הדיון על הסיבות לצמיחת הדיקטטורות בעולם הערבי. לטענת מוהנד מוסטפא, "פרויקט המודרניזציה הערבי... שהובילו צעירים ממעמד הביניים, נקטע על ידי הכוחות הקולוניאליים המערביים מבחוץ, והערביים מבפנים (ובעקבות זאת) עלו משטרים אוטוקרטיים שרובם היו פרו-מערביים" ("על העיוורון המזרחני", "הארץ", 13.2). כלומר, האשם הוא בקולוניאליזם המערבי ובסוכניו. האומנם?

הדיקטטורה במצרים הוקמה בעקבות מהפכת "הקצינים החופשיים", שהובילה למשטר הרודני, האנטי-מערבי, של נאצר. דיקטטורה זו החליפה משטר מלוכני ליברלי פרו-מערבי, מושחת ופגום אמנם, אך קרוב יותר לדמוקרטיה מכל מה שבא אחריו. הדיקטטורה של נאצר היתה ברוטלית בהרבה מהשלטון של שני יורשיו הפרו-מערביים: אנואר סאדאת - שביצע ליברליזציה וגם תפנית פרו-אמריקאית - ומובארק. בימי נאצר לא היה צורך לזייף בחירות במצרים, כמו בימי מובארק: על המדינה הוטל משטר חד-מפלגתי, וכל אופוזיציה נאסרה. היה מוזר, אך לא מפתיע, לראות באחרונה בנצרת הפגנה של פעילי בל"ד, שהביעו תמיכה בעם המצרי הדורש חופש ודמוקרטיה כשהם נושאים תמונות של נאצר - האיש שחיסל את החופש הלא מבוטל ששרר במצרים עד שלטונו.

רבים קושרים לנאצר את כתר משחרר מצרים מהקולוניאליזם הבריטי. אין לזלזל במאבק של שום עם לעצמאות, וטבעי כי מי שמזוהה עם מאבק כזה יזכה לתמיכה עממית. אך האמת היא, שבתחילת שלטון נאצר היה האריה הבריטי כבר בדרכו החוצה. נאצר דרך על זנבו. את אלה שהובילו את המאבק נגד הקולוניאליזם הבריטי בשיא כוחו, כשלא התכוון להסתלק לשום מקום - כמו אנשי מפלגת הוופד - הוציא נאצר אל מחוץ לחוק, השתיק וכלא לצד הקומוניסטים, האחים המוסלמים, ושאר מתנגדיו הפוליטיים מימין משמאל.

לנאצר היה יתרון אחד על פני אלה הצועדים היום ונושאים את תמונתו. הוא באמת האמין, כנראה, שדרכו הרודנית היא הדרך הנכונה למודרניזציה של מצרים ושל העולם הערבי. מעריציו היום יודעים היטב, שדרך זו הובילה לכישלון צורב. ובכל זאת הם מוכנים להעריץ גם דיקטטור כושל, ובלבד שיהיה לאומני דיו, ואת האחריות לכישלונות מטילים - איך לא? - על הציונות והאימפריאליזם.

נאצר לא היה שליט מושחת אישית - הישג לא קטן. אולם הוא בחר במודע ברודנות למרות העובדה שהיה יכול בקלות להיבחר בבחירות חופשיות, בהתחלה לפחות. על כל פנים, לומר שהדיקטטורה הוקמה במצרים בהשפעת המערב, כדי לשרת את מטרותיו - זה ההיפך מן האמת. גם משטר מפלגת הבעת בסוריה לא הוקם על ידי המערב, ואין הוא משרת את המערב. כאשר עזמי בשארה נשא נאום הספד בלוויה של אסד האב (שבניגוד למובארק, אכן הצליח להעביר את השלטון לבנו), הוא הרעיף שבחים על רודן שהיה אכזרי בהרבה גם ממובארק וגם מנאצר.

כמה שונה מכל זה, כמה מרעננת, נועזת ומעוררת תקווה היא הרוח שנשבה בימי המהפכה מכיכר א-תחריר - רוח של קבלת אחריות ולא בריחה ממנה, נטילת הגורל לידיים, אמונה אמיתית בחופש ובדמוקרטיה. אם תגיע מצרים בסופו של דבר לדמוקרטיה - והמכשולים בדרך רבים - יהיה הדבר בראש ובראשונה בזכות רוח זו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו