בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | זה תמיד אותו ביבי

תגובות

אין לציבור היכולת לשפוט "מדיניות גבוהה", אין לנו כלי מדידה. אמנם מעשים והתבטאויות נראים ונשמעים לעתים קרובות חסרי היגיון ופשר, אך מי יודע - אולי הם שם למעלה יודעים. הרי לא יכול להיות שהעיוורון כה עמוק והאיוולת כה ממארת.

התדמיות מתעתעות בנו, ורק יד המקרה מתאימה אותן לדמויות כפי שהן במציאות. די בחבורה קטנה של מעצבי דעת קהל, המכריזים על מישהו כעל הבטחה או הצלחה, ואותו לא-יוצלח לנכס ייחשב, אתו אפשר לישון בשקט. התרשמותנו מפלוני ומאלמוני עוברת עיבוד תדמיתני כבד, לא מעץ הדעת טוב ורע אנחנו טועמים ומתרשמים.

תדמיתן חצר - עיתונאי או יחצ"ן - הוא ההיפך הגמור מתרנגולת חופש: מה היא מטילה ביצים משובחות יותר, הוא, לעומתה, מטיל ביצים סרוחות. ודווקא אותן נאכל לארוחת בוקר יחד עם העיתונים. אמנם גם תרנגול עיוור מלקט לפעמים גרגיר של אמת, אך הצרכן ההדיוט חייב להשגיח מה שמים בפיו.

כדי לשפר את כושר השיפוט כלפי מעלה, מוטב להתבונן מטה, אל הדברים שמוכרים לנו מקרוב. ההתנסות האישית בחיי שעה מלמדת הרבה על חיי עולם.

לדוגמה: אדם ניכר אך בעיקר מכיר את כיסו, ופגיעה בכיס מכאיבה במיוחד. הכייס המנומס לא יכה, הוא יתחב את ידו. פתאום, למרבה כעסנו, נגלה שמתרוקן כיסנו. הרי הבטיחו לנו הפחתות במסים, קיווינו להקלות והנה הכבדות. הכל יותר יקר, ולא רק בגלל התייקרויות עולמיות, גם בגלל גזירות מקומיות.

אחרי כל הלהטוטים - מורידים ומעלים מחירים בסחריר אחד - אין מי שיאמר בוודאות מה השורה התחתונה, האם שכרנו יוצא בהפסדנו או להיפך. יד אחת נותנת, יד שנייה לוקחת, ואולי אין צורך לקחת, כי דבר לא ניתן. מבטלים את תוספת הבלו על הדלק, מעלים את שכר המינימום, מוזילים במשורה את המים - העם שומע את משק כנפיו של העורב הפורח, שאת נוצותיו מורטים בזו אחר זו.

אחר טובות ההונאה של בנימין נתניהו לא כל כך מסובך להתחקות מבעד לצלצוליו ולזגזוגיו; זאת כבר המדיניות-הנמוכה שלו. גם לא מסובך להבין, שככה לא ממנים רמטכ"ל, לא ממנים את נציב שירות המדינה, לא את השגריר באו"ם או בלונדון. ככה לא מנהלים לשכה בירושלים ומשק בית בקיסריה - בסך הכל משימות די פשוטות, שאפילו הן למעלה מכוחו; אז במה כוחו גדול, בניהול מדינה שלמה?

לנתניהו יש הרבה מה לומר להגנתו: אל תבואו בטענות אלי, אל תגידו שלא הכרתם אותי כשבחרתם בי כמו חדש. כזה אני, זאת ההתנהלות שלי, עשיתי לי מנהג קבוע - תעתוע בכל שבוע. זה לא אני, זה אתם, שבלעתם את הפיתיון.

התרנגול העיוור יצלע על כרעיו וימצא גרגירים של טעם בכתב ההגנה הזה: בוחרי נתניהו לא קנו אותו כחתול בשק. גם הם היו חייבים לדעת, שמנגנון קבלת ההחלטות אינו משתנה במעבר ממדיניות-נמוכה למדיניות-גבוהה, כשמתפנים לעסוק לא רק בליטר הבנזין, כי אם גם בליטרת הבשר והדם. זה תמיד אותו שיקול דעת, אותו ראש ממשלה, זה תמיד אותו ביבי, שמרכז הליכוד הוא עדיין מרכז הכובד באישיותו.

ועד שהסקרים לא יוכיחו לו, שאזרחי ישראל כבר מבינים מה יקרה כאן לכולנו במלחמה הבאה, הוא לא ינקוף אצבע כדי למנוע אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו