בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | מה מסתתר מאחורי הברוש

תגובות

הרעיון המבריק של שרגא ברוש הכה בתדהמה את התעשיינים. איך לא חשבנו על זה קודם, מילמלו בפליאה. ואמנם ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, שבר הפעם את כל שיאי העבר בדאגתו העמוקה לתעשייה וליצוא.

ברוש התיישב אל שולחן הדיונים עם חברו הטוב עופר עיני, והשניים החליטו, כי למען התעשייה והיצוא מוכרחים להשבית את המשק. כה הגיוני.

השמחה בקרב התעשיינים היתה עצומה. הנה המנהיג שלנו יוצא להילחם את מלחמת ההמונים. כמה אצילי מצדו, שהוא נלחם את מלחמות האחרים. הוא יוריד בעבורם את מחיר המים, יחתוך את מחיר הבנזין, וגם יוריד את מחיר התחבורה הציבורית. כמה טוב שהוא מארגן עם עיני ושלמה בוחבוט את "אם כל השביתות". חשוב להשבית את שדה התעופה ולנעול את שערי אשדוד וחיפה. זה יועיל לקשרים הבינלאומיים שלנו וגם יזניק קדימה את היצוא. בהמשך יגיע "יום הזעם", נוסח מצרים ואיראן. המונים יציפו את הרחובות, ותפרוץ שביתה כללית במשק. תנועת המשאיות תושבת, משרדי הממשלה ייסגרו, והמכונות במפעלי התעשייה יושבתו. זה בוודאי ישפר את יכולת התחרות וההישרדות של מפעלי התעשייה.

אין זאת, אלא שברוש מצא את התשובה האולטימטיבית להתחזקות השקל ולעלייה בהוצאות הייצור - ומי שלא מבין זאת, יבדוק "מה מסתתר מאחורי הברוש" (סיסמת המפעל "תנורי ברוש", שהיה בבעלות משפחתו).

מחיאות כפיים סוערות במיוחד קיבל ברוש כאשר התעשיינים הבינו שהוא נאבק בעד העלאת שכר המינימום. בעיקר אהבו זאת המפעלים הקטנים, מפעלי הטקסטיל, העץ, הפלסטיק והמזון, הנמצאים בתחרות קשה עם היבוא. הם רק הצטערו שברוש עצר ב-4,300 שקלים בחודש. הם רצו יותר, רק לא הספיקו. את הפיצוי הם חשבו לקבל באמצעות הוזלת המים, אך אז התברר, שמחיר המים לתעשייה לא יורד כלל. גם הוזלת הדלק לא תגיע לתעשיינים. כי רק מחיר הבנזין הוזל, ולא מחיר הסולר והדלקים המשמשים לתעשייה.

אבל ברוש לא מתרגש. יש לו תשובה ניצחת לכל המקטרגים שאינם מבינים כלום. הוא הודיע השבוע, שהוא גם בעד העלאת מס החברות, כדי שיהיה ממה לממן את ההוזלות בתחבורה הציבורית, במים ובבנזין. לשמע דבריו פרצו התעשיינים בקריאות הידד. הם אוהבים כל כך לשלם יותר מסים, עד שאינם מסוגלים לחכות ליום שבו יוזמת ברוש תיכנס לתוקף. כי התעשיינים רוצים להרוויח כמה שפחות. זה הכיף שלהם.

ברוש, שקיבל ביטחון, החל ללמד גם את יובל שטייניץ איך מנהלים תקציב. הוא תובע משר האוצר לחלק מיד את כל ההקלות לציבור הרחב, אך מצד אחר לא לקצץ כלום בתקציב וגם לא להעלות מסים. כך הוא יוצר תורת ניהול חדשה, האומרת, גם לחבריו התעשיינים: הוציאו היום כמה שיותר, וקוו שבעתיד יתרחש נס. ואם הנס לא יגיע - חייכו, אכלתם אותה.

אדם טוב הוא ברוש. לכן הוא תומך תמיד בכל המאבקים של עיני, תומך בתוספת השכר הגבוהה שניתנה באחרונה במגזר הציבורי (6.25%, שהם בעצם 7.5%), ותומך גם בהתנגדות העיקשת של עיני לכל רפורמה: בנמלי הים, בחברת החשמל, במינהל מקרקעי ישראל ובעוד מונופולים ממשלתיים.

התעשיינים ממש מרוצים. הם פשוט נהנים לשלם יותר תמורת השירות בנמלי הים, יותר בעבור החשמל ויותר בעבור הקרקע. לכן אין הם מבינים, איך פרופ' עומר מואב, שהיה היועץ הכלכלי של שטייניץ, העז לומר על ברוש שהוא "מחבל ביצוא".

ברוש היה פעם חבר ליכוד. עכשיו יש מי שאומרים שהוא רוצה לרוץ לכנסת במסגרת "קדימה". אך לי נראה, שמבחינת דעותיו הכלכליות הוא מתאים דווקא למרצ. חיים אורון, יו"ר מרצ, הודיע שהוא חושב על פרישה. ברוש מתאים להתחרות על התפקיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו