בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירון ח. איזקסון | אני מאמין

משום האמונה היהודית עלינו להיות רודפי שלום; ראשית בתוכנו, ואחר כך עם כל שכנינו

תגובות

הרמב"ם פתח את חיבורו הגדול "משנה תורה", לפני כ-800 שנה, בקביעה: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו". אכן, אני מאמין בקביעתו זאת של הרמב"ם ובתקפותה של תורת משה. משום כך קשה לי יותר ויותר עם השיח הציבורי הנוגע לאמונה היהודית. הנה כמה דוגמאות, כולן כמובן על דעתי המוגבלת בלבד.

משום האמונה היהודית עלינו להיות רודפי שלום; ראשית בתוכנו, ואחר כך עם כל שכנינו. שלום פנימי אינו גוזר הרס ההלכה, אלא יישומה מתוך בקשת השלום. השלום הפנימי אינו צורך אנושי או דמוקרטי בלבד, אלא הוא דרישה אמונית מובהקת. לפיכך האדם המאמין מחויב מתוקף אמונתו לפתוח את לבו ומעשיו למצוקת המתגיירים, לסבל המובטלים, לחרפת העניים ולקשיי החולים והנכים.

כך גם בנוגע לשלום עם שכנינו. ייתכן ששלום עם הפלסטינים בפרט והעולם הערבי בכלל אינו מעשי עתה, אבל השאיפה המעשית לשלום היא בעיני משימה אמונית. אני תומך בשלום ובפשרה לצורך שלום, לא למרות תפישתי היהודית, אלא מתוכה ומכוחה. העובדה שעניינים מסוימים קשים לביצוע, או בלתי אפשריים כמעט, אינה מונעת את החתירה התמידית אליהם. הרי העולם של המאמין מיוסד על שאיפה תמידית ובלתי מסתיימת להתקרב להשגת בוראו. החתירה להשגת ערכים אינה טוענת את הגשמתם המלאה - אלא כמעט להיפך.

משום האמונה היהודית אני מייחל לשיח יהודי פנימי חיובי. הרבה פחות מכתבים וקריאות של איסור, והרבה יותר פניות של חיזוק ועידוד. בעולם הישיבות נחשב הספר "מכתב מאליהו" לדוגמה מאלפת של פנייה רבנית-חינוכית מן המעלה הראשונה, ובצדק. הספר הזה מבוסס על דברי הרב אליהו דסלר ז"ל, שכמחנך מעולה דרש מתלמידיו מעלות מוסריות ורוחניות לא פשוטות. לא לקריאות של התרחקות, אזהרה וקושי (חוץ ממקרים נדירים, כמובן) מייחלת נפשי המאמינה והמוגבלת, אלא לקראת חכמי הדור להידברות, לפיוס ולשלום.

לצערי, "מזג האוויר" החברתי אינו נוח ללבוש המוצע כאן. הרי מכתבים של חרמות נעשו מקובלים ברוב חלקי החברה הישראלית. זה מחרים את תושבי אריאל, ואחר מעביר את שעותיו בתיאורי שטנה של הציבור החרדי. אך ממתי נבהל המאמין היהודי ממזג האוויר? דורות על גבי דורות ידעו יהודים לקיים את אמונתם ולחלום על מולדתם בגלות מאיימת וקרה. חישבו על אנשים כרבי סעדיה גאון, רש"י, הרמב"ם והגאון מווילנה, שיצרו את יצירת הפלא שלהם ומסביבם נוצרים ו/או מוסלמים החיים בעולם תודעתי שונה לגמרי, וכמובן יהודים הנלחמים על עצם קיומם האישי והלאומי. סביבה מנוכרת, בוודאי בהיותנו בארצנו ובמדינתנו, אינה יכולה להצדיק קו של חומרה וקושי.

עלי להודות, שגם הרדידות החלקית ביחס למורשתנו היהודית אינה מקלה. במקום שבו לימודי התנ"ך והתורה שבעל פה וגם לימודי הספרות העברית נהפכים לאזוטריים כמעט בקרב ציבור גדול, קשה שלא להיבהל, ולהתגונן על ידי קו של חומרה. אבל מצד אחר, איני זוכר ימים כמו אלה היום, שבהם אנשים רבים כל כך מעוניינים ללמוד ולקרב את יהדותם ללבם ולמוחם.

מבחינתי, הנימוקים הדמוקרטיים חשובים גם הם לשאיפה לשלום ולהתחשבות הן בתוכנו והן עם שכנינו. נימוקים אלה גם רלוונטיים להבנה עמוקה יותר של ציבור שומרי מצוות לגוניהם, כמו הציבור המתגורר ביהודה ובשומרון, או הציבור החרדי. עם זאת, בעיני הנימוק המכריע לשיח לאומי אחר לגמרי הוא העניין האמוני. משום אמונתי אני חרד לשלום, משום אמונתי אני מבקש להימנע מכל אלימות ומלחמה (אלא, כמובן, במקרה של הגנה עצמית הכרחית), ומשום אמונתי אני מפציר בכל הזהירות בחכמי הדור לדבר ולבקש בלא הרף שלום. "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו".

הכותב הוא משורר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו