בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נעמה צבר בן יהושע | מה אותיר לנכדי

תגובות

נולדתי ביום שבו הבריטים תלו את שלמה בן יוסף. הארץ הגבירה את מלחמתה במנדט הבריטי. באירופה רדפו יהודים, אך רק מיעוט חזה את העתיד הנורא.

גרנו בתל אביב. מעלינו התגוררה משפחה חרדית. אבי המשפחה שקד במרץ על פרנסת משפחתו הגדולה. מול ביתנו היה שטיבל. מתחתינו גרה משפחת עולים מסורתית מטריפולי. איש מאלה לא העלה בדעתו שנשנה את אורח חיינו. היה בינינו כבוד הדדי.

בילדותי חוויתי את המאבק בבריטים. את הקמת המדינה. את הצנע. נעורי עברו בתנועת "הצופים", תוך כדי קשרים עם דתיים, ערבים ודרוזים. בכל לימודי בבית הספר, הורי חלקו כבוד למורי. הם הציבו בפני גבולות ברורים וציפו לעבודה קשה, בלא ביקורת על המורים. למרות מצבנו הכלכלי הטוב, התרברבות בעושר נחשבה לסרת טעם. בבית הספר לא היה אפשר כמעט לדעת למי יש יותר ולמי פחות. אולם רק מיעוט מבני הנוער זכו ללמוד בתיכונים עיוניים. אחרים למדו בבתי ספר מקצועיים, ורבים זכו רק לתשע או עשר שנות לימוד.

שירתתי בנח"ל, והימים ימי מלחמת סיני. אינני מכירה צעירים שיכלו להתגייס ולא עשו זאת. הייתי עדה למעלות ולמורדות במדינה. חמש מלחמות. עשרות אלפי קורבנות. ראיתי מקרוב מסירות והקרבה. אהבתי לארץ היתה ועודנה ללא תנאי, ועד היום קשה לי לשאת ביקורת עלינו מבחוץ.

הזמנים השתנו. החברה אינה אותה חברה, והמדינה - האם חמקה ממני?

רוב הילדים זוכים כיום ללמוד במערכת החינוך העל-יסודית בזכות חוק חינוך חובה לי"ב שנים. אך מערכת החינוך שונתה לבלי הכר. היא הפכה במידה רבה כלי קיבול לכל חוליי החברה. התלמידים הם לקוחות, והוריהם הם הקטיגורים הראשיים שלה ושל המורים.

הקיטוב והמידור של היום מביאים לכך, שחלק מהצעירים רואים בחרדים חייזרים. כך גם ביחס לערבים. הצעירים אינם מכירים אותם, ולכן הם חשדנים כלפיהם. החוקים המוצעים באחרונה בכנסת מגבירים את החשדנות כלפי ה"אחרים" וזורעים שנאה ופירוד בחברה.

בהשוואה למדינות ה-OECD, חלק גדול מהאוכלוסייה אינו חלק ממעגל העבודה. לפיכך מי יחזיק את מוסדות המדינה? מי ישלם מסים ומי ישרת בצבא? האם כל אלה ייפלו רק על 30% מהאוכלוסייה?

סימני שאלה אלה ואחרים ניצבים לפני, ואני תוהה איזו מדינה אני משאירה לנכדי. על ראש הממשלה לדרוש מכל שר תוכנית פעולה בתחומו ולעקוב אחרי ביצועה בפרק זמן סביר כדי שגם נועה, יאיר ואבנר יוכלו להישיר מבט אל ילדיהם ולהבטיחם שיזכו למדינה שאליה שאפנו, ולא למדינת קלון. אם הדיבורים לא יתורגמו למעשים מחוללי שינוי אמיתי בחינוך, במשילות, באכיפת חוקים, בתיקונים חברתיים וכמעט בכל תחום בחיינו, כי אז נהיה אנחנו האשמים הבלעדיים בירושה המבישה שאנו מותירים לדורות הבאים. "כשם ששתלו לי אבותי (חרובים), כך אני שותל לבני" (חוני המעגל במסכת תענית, כ"ג).

הכותבת היא פרופסור לחינוך (אמריטה) באוניברסיטת תל אביב וראש התוכנית לתרבות עם ישראל והוראתה במכללת אחוה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו