בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דן אלדר | תחזית קודרת

תגובות

היה זה שלום מעוות מאז כינונו לפני יותר מ-30 שנה. אסטרטגיית ה"שלום" של מצרים, שלא נועדה אלא להשיב לעצמה את סיני ולזכות בסיוע אמריקאי, היתה מראשיתה טעונה עוינות וחשדנות כלפינו. למעט הימנעות ממלחמה, היא לא לוותה מן הצד המצרי ביציקת תכנים של שלום מלא וכן.

תחושות האיבה העממיות כלפי ישראל, הציונות והעם היהודי עדיין רווחות בקרב הציבור המצרי. מנהיגי דעת קהל, לרבות אינטלקטואלים ליברליים, וכן אמצעי התקשורת שהיו עד כה נתונים לפיקוח השלטונות, לא נרתעו במשך כל השנים מדמוניזציה של ישראל ומנהיגיה, מדה-הומניזציה אנטישמית של העם היהודי ומהסתה לשנאת ישראל, בניגוד מוחלט לרוחו של הסכם השלום.

מצרים העניקה לשלום את המשמעות המצומצמת ביותר האפשרית. מנהיגיה ומעצבי מדיניותה מאז סאדאת תפשו את מטרת תהליך השלום עם ישראל כאמצעי לכווצה ל"ממדיה הטבעיים", דהיינו הגבולות שלפני 1967, ולנשלה מנכסיה האסטרטגיים.

מצרים תחת מובארק העדיפה להאט ככל שניתן את תהליכי השלום והנרמול בין ישראל לשאר העולם הערבי, כדי לשמר את הלגיטימציה הבין-ערבית לפעילותה כמתווך אזורי בלעדי. מובארק מילא תפקיד בולט בהכשלת ועידת קמפ-דייוויד ב-2000. בתמיכת התקשורת המצרית, כמו גם אנשי הדת, הוא איים על יאסר ערפאת, כי ייחשב לבוגד אם יקבל את ההצעות שהועלו בוועידה ושלל ממנו כל לגיטימציה לקבל החלטות הנוגעות לירושלים. בכך תרמה מצרים לפרוץ ה"אינתיפאדה" השנייה, שסיפקה לה מעין מלחמת התשה נגד ישראל באמצעות הפלסטינים. היתה זו הפרדיגמה המצרית של שלום עם ישראל - שליטה עקיפה בעימות בעצימות נמוכה.

החבירה בין המציאות הפנימית היומיומית העגומה במצרים ובין מדיניות ה"שלום" המינימליסטית כלפי ישראל לאורך השנים, נושאת בחובה תחזית קודרת לעתיד היחסים בין שתי המדינות. לא מן הנמנע, כי במהלך המו"מ עם האופוזיציה המצרית על עתיד המשטר, ייאלץ הצבא להתייחס ביתר סובלנות לזרמים האיסלאמיסטיים, ולו כדי לשמר את מעמדו כבורר ומייצב.

האיבה לישראל, המובנית עמוק בתודעה המצרית ונשענת על זיקה מוסלמית גוברת, עלולה להוות דבק מלכד בין זרמי האופוזיציה לבין הצבא. השתלבות האחים המוסלמים במשטר הבא עלולה לזרז את הידרדרות היחסים עם ישראל, עד כדי ביטולו של חוזה השלום, חרף ההצהרות הנוכחיות של ראשי הצבא.

הצבא המצרי, שאינו שומר בהכרח אמונים לאתוס חילוני, דוגמת הצבא הטורקי, עלול לשנות את האוריינטציה שלו כלפי הסכם השלום עם ישראל. ישראל עדיין נתפשת כגורם האיום העיקרי במתווה אימוניו. הגלישה לאווירת צחצוח חרבות עלולה לעבור בהדרגה מרטוריקה אנטי ישראלית מתלהמת, באמצעות גורמי אופוזיציה חוקיים, לדרישות במסגרת מוסדות האו"ם לשינוי הסדרי הפירוז בסיני, ועד כדי העלאת תביעות מצד מצרים לבקרת הנשק הגרעיני שלטענתה נמצא בידי ישראל.

מדיניות ישראל כלפי מצרים, משמאל ומימין, הסתגלה ברבות השנים לפרמטרים של "השלום הקר" והמעוות, שהוכתבו על ידי משטר מובארק, תוך שהפריזה בהערכת "חשיבותה האזורית" של מצרים. עתה, עם סילוקו של מובארק, נראה כי הגיע הזמן לנער את המדיניות הזאת ולהיערך בכל ההיבטים המדיניים והביטחוניים, כדי לקדם כל רעה העלולה להיפתח מדרום.

ד"ר אלדר הוא בכיר לשעבר במוסד וחוקר את נושאי המזרח התיכון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו