בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | ברק אובמה הצטרף לליכוד

תגובות

בסוף השבוע התפקד חבר חדש לליכוד; לא סתם למפלגת השלטון, אלא לאגף הנצי ביותר שלה. בין ציפי חוטובלי לדני דנון - ברק אובמה עוקף מימין את דן מרידור ומיכאל איתן ומחליש את עמדתם.

הווטו הראשון שהטילה ארה"ב בתקופת כהונתו - זה שאובמה הבטיח, שלא ישתמש בו כקודמיו - הוא וטו על הסיכוי וההבטחה לשינוי, וטו על התקווה. זהו וטו שאיננו ידידותי לישראל, שתומך במתנחלים ובימין הישראלי, בהם בלבד.

לא יעזרו התפתלויותיה של השגרירה האמריקאית באו"ם, לא יעזרו דברי התודה של לשכת ראש הממשלה - מדובר בצעד שהוא לא פחות מעוין לישראל. אמריקה, שישראל תלויה בה יותר מתמיד, אמרה כן להתנחלויות. זאת המשמעות היחידה של החלטתה, ובכך היא תמכה במפעל הכי מזיק לישראל.

היא עשתה זאת בזמן שרוחות של שינוי מנשבות במזרח התיכון, הבטחה לשינוי נשמעה מאמריקה - אך היא בשלה, בתגובותיה האוטומטיות ובתמיכתה העיוורת בישראל המתנחלת. זאת איננה אמריקה שתוכל לשנות את מעמדה בקרב עמי האזור. מנודה בעולם, ישראל שוב מצאה עצמה נשענת רק על אמריקה שלה.

זה היה צריך להטריד כל ישראלי. כאלה אנחנו? בודדים ומוקעים? והכל בעבור המשך המפעל הנפסד ההוא? האומנם הוא שווה את המחיר? או"ם-שמום וכל העולם נגדנו? לא לנצח נוכל להתעטף בכיפת הברזל החלולה הזאת, עד שנפקח עינינו ונבין שאם אין מדינה, זולת אמריקה הנחלשת, שתומכת בשיגיון הזה שלנו, כי אז משהו יסודי שגוי אצלנו.

ישראל, שסופגת גינוי מהעולם כולו וממשיכה בשלה, היא מדינה שאיבדה את הקשר עם המציאות. היא גם מדינה שתמצא עצמה לבסוף מופקרת לחלוטין לגורלה. לכן ההחלטה האמריקאית פוגעת באינטרס הישראלי: היא ממשיכה לעוור ולטמטם את ישראל, כאילו תוכל לנהוג כך לעד.

ארה"ב ידידותית, שחרדה לגורל ישראל, היתה צריכה לומר לא. אמריקה שמבינה שההתנחלויות הן הן המכשול, היתה צריכה להצטרף לגינוין. מעצמה שרוצה להשכין שלום, בתקופה שבה עמי ערב מתקוממים נגד משטריהם וגם נגד ארה"ב וישראל - היתה צריכה להבין, שעליה לשנות את כללי המשחק הישנים והרעים של תמיכה גורפת בבעל הברית המכור להתנחלויותיו.

אמריקה ידידותית היתה צריכה להתגייס למען גמילת ישראל - רק בכוחה לעשות זאת - ואת זאת היא היתה צריכה להתחיל (באיחור) שלשום, במועצת הביטחון.

אבל הבטחה לשינוי ודאגת אמת לישראל הם דבר אחד, והתנהלות מדינית הם דבר אחר: עוד וטו אוטומטי, כאילו לא היו הדברים מעולם. אובמה כג'ורג' בוש, אין כל הבדל. כשהשגרירה סוזאן רייס אמרה, שהצעת ההחלטה "מאיימת להקשיח את עמדות הצדדים ולעודד אותם להימנע ממו"מ", היא הוליכה שולל. גם היא יודעת, שמה שמונע את המו"מ ומקשיח את העמדות הוא המשך הבנייה של ההתנחלויות. וכשמשרד החוץ הישראלי אומר, כי "תמוה שמועצת הביטחון בוחרת לעסוק בהיבט אחד, תוך התעלמות מההקשר", גם הוא מתעתע. האומנם מאמינים מסבירי משרד החוץ, שיש גורם רציני שיסכים שישראל תמשיך לחרוץ עובדות בלתי הפיכות בשטח באין מפריע?

ולכך לקרוא "היבט אחד"? אחד אולי, אבל לבטח הכי הרסני, ואותו ביקש העולם לגנות - ובצדק. ימי הווטו הללו אינם ימים רגילים. אלו ימי הלבה הרותחת באזור. אם היתה ממשלה אחראית בישראל, היא היתה חדלה להתנחל מזמן, לא רק כדי להסיט את האש מישראל, אלא כדי לקדם הסדר, שחיוניותו בעבורה מעולם לא היתה כה גורלית.

אם ארה"ב היתה מעצמה אחראית, היא היתה מצטרפת שלשום להחלטה, כדי לעורר את ישראל מתרדמתה המסוכנת. במקום זאת קיבלנו וטו עוין מוושינגטון, צהלות שמחה בירושלים, וחגיגה שתיגמר רע מאוד מבחינת שתיהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו