בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרור אטקס | דם ואדמה במאחז היובל

תגובות

לא בכל יום מתייצב ראש ממשלת ישראל ומכריז בריש גלי כי בכוונתו לרמוס את החוק. אך זה בדיוק מה שאירע ב-13.1, בעת שבנימין נתניהו נאם בכינוס של התאחדות התעשיינים ואמר שלא ייתן להרוס את בתי הקצינים רועי קליין ואלירז פרץ, "שהקריבו את חייהם למען ביטחון ישראל".

מאחז היובל, שבו נמצאים בתי הקצינים, הוקם בשלהי שנות ה-90 על גבעה במרחק כקילומטר וחצי מהתנחלות האם עלי. הקמת המאחז, יחד עם עוד ארבעה-חמישה מאחזים נוספים שהוקמו סביב עלי, סיפחו להתנחלות אלפי דונמים. בשנת 2003 הוחל בבנייה של עשרה מבני קבע במאחז, ובתוך זמן קצר הוצאו להם צווי הריסה. בתים אלה, לא רק שנבנו בלא היתר (כמו כל בתי ההתנחלות, שאין בה ולו תוכנית מתאר אחת מאושרת), הם נבנו על קרקעות פרטיות בלב אזור שרובו היה עד לאותה עת מעובד. סימני הטראסות והמטעים המוזנחים סביב המאחז נראים גם כיום, למרות שחלפו יותר מעשר שנים מאז נשללה גישת הבעלים לשם, רובם תושבי הכפר הסמוך, קריות.

בספטמבר 2005 עתרה תנועת "שלום עכשיו" לבג"ץ וביקשה שיורה למדינה להוציא לפועל את צווי ההריסה שהמדינה עצמה הוציאה. אך המתנחלים, שהיו מודעים לתכתובת שנוהלה עם הרשויות בעניין הבתים, קבעו עובדות בשטח ומיהרו לאכלס אותם. קצת פחות משנה לאחר הגשת העתירה, נהרג רועי קליין בלבנון וכעבור שלוש שנים וחצי, בצירוף מקרים טרגי, נהרג באזור כיסופים תושב נוסף של אותם בתים, אלירז פרץ.

סיפור מותו ההרואי של קליין, שהשליך עצמו על רימון יד במהלך קרב בדרום לבנון, הציל אחרים ואף עוטר בעיטור העוז לאחר מותו, הוא הזדמנות ללמוד על האופן שבו זיכרון מעוצב על ידי גורמים בעלי עניין פוליטי.

אין ספק כי האנרגיה שהושקעה בקיבוע סיפור מותו של קליין כסמל של הקרבה ואומץ, השתלבה במאבקו של הימין המתנחל על מעמדו הפוליטי בכלל, ובפרט במאבק שהמתנחלים מנהלים להצלת הבתים במאחז, שברור היה לבוניהם ובלא ספק גם לדייריהם, כי נבנו בניגוד לחוק. למאמצים אלו נוספה הטרגדיה הכפולה שפקדה את משפחתו של אלירז פרץ, שאף אחיו הגדול נהרג במהלך שירותו הצבאי.

ואולם, כדי להדגים עד כמה מחושב ותועלתני היה המהלך היחצ"ני סביב הסיפור, אפשר לבחון תסריט אחר, שבו משפחה בדווית שאחד מבניה נהרג במסגרת שירותו בצבא, גרה בבית שנבנה בלא היתרים על אדמות שהמדינה טוענת לבעלות עליהם ובכוונתה להורסו (זאת בניגוד למאחז היובל, שבו הבנייה נעשתה מלכתחילה על קרקעות פרטיות, ועכשיו מנסה המדינה בחוצפתה, לקבוע רטרואקטיבית שמדובר ב"אדמות מדינה"). האם יחצ"נים ופוליטיקאים היו מתגייסים להצלת ביתה של משפחה שכולה בדווית? האם ראש הממשלה היה טורח להתייחס לסיפורים הללו בפומבי?

סיפור בתיהן של משפחות קליין ופרץ במאחז היובל, מציף את הכוחות הקמאיים המפעילים את הפוליטיקה הישראלית: "דם" ו"אדמה", שני אלמנטים כרוכים בסיפור הבריאה התנ"כי, הגורס כי האדם נוצר מהאדמה. אלו הם החומרים מהם נוצר פולחן "המוות היפה", שתנועות לאומניות אירופיות טיפחו מאז מחצית המאה ה-19.

הטרגדיה שבמרכזה שני אנשים צעירים שקיפחו את חייהם במהלך פעילויות מלחמתיות, מביאה את סיפור בתי המאחז לאחד משיאי הדרמה המתנהלת בציבוריות הישראלית בעשורים האחרונים. על כפות המאזניים לא רק גורלם של הבתים שנבנו על אדמותיהם הפרטיות של פלסטינים במאחז היובל. על כפות המאזניים מוטלת השאלה האם החברה הישראלית תמשיך להיות חברה שהכבוד שהיא מעניקה לזיכרון המתים, בא על חשבון זכויותיהם של החיים.

דרור אטקס יזם את העתירה בעניין הבתים במאחז היובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו