בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלי פודה | יש עולם ערבי

תגובות

במשך שנים רבות חזרו הפרשנים על האמירה, כי אין עוד עולם ערבי; מה שנתפש כעולם מאוחד עם אידיאולוגיה פן-ערבית, תחת מנהיגותו הכריזמטית של עבד אל-נאצר, נעלם עם מותו של המנהיג המצרי ב-1970. במקום זאת, רואים מדינות ערב שונות, שכל אחת מתאפיינת באוכלוסייה ודפוסי התנהגות משלה. כתוצאה מכך, התפתחו מדינות לאום טריטוריאליות בעלות זהות נפרדת. הליגה הערבית המאובנת, כך ממשיך הטיעון, היא הביטוי לפשיטת הרגל של העולם הערבי. ואולם, המהפכות בתוניסיה ובמצרים, וההפגנות הסוערות בבירות אחרות של מדינות ערביות (שעלולות אף הן הוביל למהפכות נוספות) מוכיחות, אם נדרשה הוכחה, כי העולם הערבי מעולם לא נעלם.

וזהו הפרדוקס: מצד אחד, אכן הזהות הטריטוריאלית התגבשה בכל אחת ממדינות ערב באמצעות סוכני זהות, כגון מערכת החינוך, התקשורת, חגי מדינה, ארכיאולוגיה ותרבות עממית. מצד אחר, קיימת במקביל זהות ערבית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בשפה, בתרבות ובהיסטוריה. כך, "אל-ג'זירה" משדרת לא רק לאזרחי קטאר אלא לעולם הערבי כולו, והעיתונים הנחשבים, "אל-חיאת" ו"א-שרק אל-אווסט", היוצאים לאור בלונדון, נכתבים על ידי בכירי האינטלקטואלים הערבים ונקראים על ידי ערבים משכילים בכל העולם. כך, סרטים מצריים או לבנוניים נראים בכל רחבי העולם הערבי. במקרה הזה, המונח "העולם הערבי" חורג ממסגרתו הטריטוריאלית האזורית, וכולל גם ערבים באירופה ובמקומות אחרים.

ואולם, חשיבותם של האירועים האחרונים במצרים נעוצה בכך שקיומה של המערכת הערבית בא לידי ביטוי גם מבחינה פוליטית. אפקט הזליגה של האירועים למדינות ערב אחרות, מתקיים בעיקר בשל קיומם של קשרים לשוניים, תרבותיים והיסטוריים, שהופכים את העולם הערבי למערכת שבה אירוע המתרחש במקום אחד, משפיע על מקומות אחרים.

העובדה שלעת עתה אין רואים הפגנות דומות במדינות אחרות הסובלות מבעיות כלכליות וחברתיות דומות (למשל באפריקה ובאסיה) מוכיחה, כי האפקט "הערבי" של האירועים הנו קרדינלי. יוצאת דופן היא איראן, שאינה מדינה ערבית, אך במידה כזאת או אחרת, היא שהחלה את התהליך עוד בהפגנות לפני כשנה וחצי, שדוכאו ביד קשה על ידי המשטר. זאת ועוד: לאיראן תמיד היתה השפעה מכרעת - לטוב ולרע - על העולם הערבי, דבר שנובע מקירבתה הגיאוגרפית והיותה בעלת השפעה על האוכלוסייה השיעית בעולם הערבי. סביר להניח, כי השפעה זו עובדת גם בכיוון ההפוך, וכי הפגנות בעולם הערבי מעודדות את אזרחי איראן לצאת לרחובות.

מה החשיבות של האבחנה, כי "יש עולם ערבי"? ראשית, אל נתפלא על תופעת הזליגה. הואיל ומצרים תמיד הובילה מהלכים ותהליכים בעולם הערבי, סביר להניח שגם המהפכה הנוכחית תוביל להפגנות, התקוממויות ואולי אף מהפכות במקומות אחרים בעולם הערבי. שנית, גם ברגעי משבר - כגון כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית - מתגלה עולם זה. כלומר, תחושת הזהות של מדינות המערכת מתחזקת בעקבות מעורבות בוטה של מדינה שנמצאת מחוץ למערכת ומאיימת עליה.

ולבסוף, במקרים מסוימים מערכת זו מצליחה גם ליצור קונסנסוס כלל-ערבי רחב: בעבר זה קרה נוכח המלחמות נגד ישראל; באחרונה, ב-2002, התאחד העולם הערבי סביב יוזמת השלום הסעודית, שעליה חתמו 22 מדינות הליגה הערבית.

זו היתה היוזמה הכלל-ערבית השנייה, לאחר תוכנית השלום של מי שהיה לימים מלך סעודיה, פאהד, שאומצה על ידי הפסגה הערבית ב-1982. אין להסיק מכך, כי קיומו של "עולם ערבי" הוא מרשם לבדידותנו באזור; בדידות זו היא בעיקר תולדה של חוסר המעש שלנו.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים

מפגינים בירדן מניפים את תמונתו של נאצר. סוג של פן-ערביות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו