בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק לאור | צור ישראל וגואלו המזרחני

תגובות

הזעזועים באזור מאיימים לערער, בין השאר, מאמץ בן שנים לטשטוש הקשר בין זהותה לאור-היום של קהילת המזרחנים בישראל, ובין זהותה במחשך. קחו, למשל, את מה שאירע בסוף השבוע לפרופ' אייל זיסר, הדיקן הנכנס של הפקולטה למדעי הרוח בתל אביב. לפני חמש שנים קיבל פרופסורה, עם עלייה נאה בשכר ובתנאי המסעות בעולם. איפה חגגו לו את הפרופסורה? במקום העבודה האחר, האפלולי, שם עלצה יחידה 8200: הקמ"ט (אזרח עובד צה"ל, משכורת סא"ל) מקבל עלייה בדרגה ובשכר, גם לאור היום, באוניברסיטה, במרחק דקות נהיגה ממש. אלא שעכשיו נגרר דיקאן הרוח, כדי להינבא באולפן כאיש מודיעין: אחרי שציטט את נסראללה, מילמל שהאמריקאים שלטו באזורנו, איבדו שליטה, חזרו, יצאו ויחזרו. קוהלת.

מכאן החשש: מזרחנינו כאקדמאים יודעים לצטט, וכאנשי אמ"ן יודעים לצותת, אלא מה? הם לא מצותתים לאנשים הנכונים. את המהפכה המצרית גם הם הבינו רק בדיעבד.

ובעוד הלובים קוברים את עשרות הרוגיהם, מתגייסת התקשורת שלנו להצלת כבודו של המזרח התיכון מפני הידרדרות למצב שבו צריך יהיה לפרשו כאילו סרי-לנקה ומאלזיה, נניח. ארץ ארץ, בנפרד, ולאו דווקא באמצעות מומחי מודיעין. אולי אפילו את איראן נצטרך יום אחד להבין בעזרת סוציולוגים, ולא באמצעות כתבינו המאזינים לשידוריה בערבית.

בינתיים דורשת האומה הסבר, כי אם אי אפשר להישבע באחדות המזרח התיכון, מה יהיה עלינו? איך נמשש כעיוורים את הפיל ונדע שהוא בנק מטרות ואנחנו הטנק? לכן ייחלנו לשלום מובארק, ושהכל יחלוף כחלום. אחר כך, משנסדק מובארק, מיהרנו להאשים את "אל-ג'זירה", התומכת, אמרו לנו, באיסלאמיסטים. ההסבר זכה לפופולריות מסוימת, אבל נתפסנו, למרות הכל, לחרדה, כמו ידועה בציבור בלא התחייבות לנישואים, או לקצבת שאירים: אם וושינגטון משליכה את מובארק לעת זיקנה, מה יהיה עלינו?

ובכל זאת, מרוב רצון להשתייך למשפחת העמים הדמוקרטיים, הצטרפנו לחגיגה - מחוץ לחומת ההפרדה, כמובן - והתנחמנו בידידנו, חסיד אומות העולם, בוש הבן, שהמיט חורבן בקנה מידה של רצח עם על עיראק. נתנו לו קרדיט על הבאת הדמוקרטיה למזרח התיכון, ולרגע לא תהינו אם לזוועת עיראק יש חלק בשקיעת ארצות הברית באזור. צדקתנו היא סלע קיומנו.

לכן, כשהבלבול באמת התעצם, חזרנו לראשית, וכאבנו את אי הצדק ההיסטורי. דווקא מובארק, אוהב שלום, אוהב כסף, ומתנזר מדיכוי הפגנות בתחילתן (בסך הכל 300 הרוגים), דווקא הוא נפל, ואחמדינג'אד נשאר? חזרנו אפוא אל צדו המזרחני של הידע כדי לשנן: מובארק נפל כי לא נהג כמו שליט "מזרח תיכוני".

מיד חזר הביטחון העצמי שלנו: יש מזרח תיכון! לא משנה אם מדובר בפיאודל פוסט מודרני מבחריין, או בדיקטטורה דכאנית, דתית ורב-אתנית באיראן, הנשענת בינתיים על תמיכה רחבה יותר מזו שיש לאופוזיציה; לא משנה אם מדובר במדינת שבטים לובית, ונתעלם מהשביתה הכללית של הפרולטריון המצרי שהכריעה את מובארק, העיקר שיש מזרח תיכון אחד, ובשביל להבינו יש לנו הסבר "מודיעיני": מאז כבש הלורד קיצ'נר את סודאן ועד "עופרת יצוקה", או כיכרות בנגזי וטהראן, מושלט הסדר בעזרת אש חיה. לא חשוב מה זורעים, העיקר שקוצרים נתינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו