בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת גבולות | גרביים במקום תותחים

עד שהצבא לא ירפה מאחיזתו בכלכלה, לא תיתכן מהפכה אמיתית במצרים. איך נגוזו תקוותיו של הח"מ לבקר בארמון בבחריין. "בבתי הספר לא לומדים באמת על הסכסוך"

תגובות

המהפכה האמיתית תתרחש במצרים כאשר הצבא יחליף את הגרביים בתותחים. מאז קיבל סאדאת מישראל בחזרה את חצי האי סיני ונתן לה בתמורה (חצי?) שלום, הצבא המצרי כיתת את חרבותיו לאתים ובעיקר לעטים. סילוקו של האויב הציוני אילץ את השלטון למצוא תעסוקה הולמת לאלפי קצינים. אתר ויקיליקס מגלה, שבמברק שנשלח לפני שנתיים משגרירות ארה"ב בקהיר, מצוטט פרופסור מצרי בכיר, שאמר לדיפלומט אמריקאי, כי קציני צבא בדימוס תפסו את המשרות הבכירות במשרדים ממשלתיים ובשירות הציבורי. הם חדרו לאמצעי התקשורת, לענפי התחבורה, למערכת החינוך, לארגונים חברתיים ולקרנות הומניטריות.

המומחה סיפר, שחברות בבעלות הצבא, המנוהלות על ידי גנרלים בדימוס, פעילות במיוחד בתחומי המים, שמן הזית, המלט, הבנייה, בתי המלון ותעשיות הגז. חברות צבאיות סוללות כבישים ומנהלות אתרי תיירות. הצבא מחזיק בשטחים עצומים בדלתא של הנילוס ועל שפת הים האדום. הקצינים הבכירים תלויים בנשיא ובשר הביטחון לצורך שימור הג'ובים והצ'ופרים שלהם. שר ההגנה יכול לעצור כל חוזה מ"סיבות ביטחוניות".

הסידור הזה, הסביר הפרופסור, נועד להבטיח שהצבא לא יפגע ביציבות השלטון. הדיפלומט האמריקאי הוסיף, כי המעורבות הגדולה הזאת פוגעת ברפורמות של השוק החופשי.

עם זאת, ציין הפרופסור, הקצינים ברמות הביניים אינם שותפים לברית בין הבכירים לשלטון. קוראי המברק בירושלים מקווים בוודאי, שהם לא יצטרפו לכוחות החדשים, שלא ידעו את הברית בין מובארק לנתניהו.

הראיון הגנוז

ספק גדול אם הפסגה השנתית של הליגה הערבית תתקיים, כמתוכנן, בסוף החודש הבא. מנהיגים רבים יודעים שאם ייסעו לבגדד, המארחת התורנית, לא יהיה להם לאן לחזור. גורלה של יוזמת השלום הערבית, שנולדה לפני תשע שנים בפסגת הליגה בביירות, מוטל אף הוא בספק. בירושלים לא יזילו דמעה. ממשלת נתניהו, כקודמותיה, לא התפנתה לדון בהצעה הכלל-ערבית המהפכנית להחליף את מצב המלחמה ביחסי שלום ונורמליזציה. זאת בתמורה לנסיגה מהשטחים שנכבשו ב-1967 ולפתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים, על בסיס החלטת האו"ם 194.

לנוכח צמצום תהליך השלום והרחבת ההתנחלויות, ניסו במהלך השנים מדינות כסוריה ולוב לסרס את היוזמה. המצרים והירדנים הדפו את המתנגדים וניסו, לשווא, לנצל את הגשרים הפתוחים שלהן לישראל, בתקווה להצילה. מברקים שנשלחו משגרירות ארה"ב במנאמה, בירת בחריין, ב-2008-2009, ונחשפו באתר ויקילקס (ברק רביד, "הארץ" 20.2), מגלים, שיורש העצר של הנסיכות הקטנה היה מוכן לסטות מהקו הערבי הרשמי ולפתוח בדיאלוג ישיר עם הציבור הישראלי.

באחד המברקים מדווח סגן השגריר האמריקאי במנאמה, כי יועצו של שר החוץ הבחרייני סיפר לו, שיורש העצר או שר החוץ מעוניינים להעניק ראיון לתקשורת הישראלית ואף נמצאים בקשר עם עיתונאי מ"הארץ". ואכן, ביולי 2009 קראתי מאמר יוצא דופן שפירסם מי שהיה אז יורש העצר של בחריין, השייח סלמאן בן-חאמד אל-חליפה, ב"וושינגטון פוסט". הוא נזף בשליטים הערבים על כך שאינם עושים די לשכנע את הישראלים בכוונות השלום שלהם. שלחתי דוא"ל לשגרירות בחריין בוושינגטון והצעתי לבוא למנאמה, כדי לאפשר ליורש העצר לפנות במישרין אל הציבור הישראלי.

בראשית ספטמבר קיבלתי מהשגרירות הזמנה לראיין את שר החוץ של בחריין בניו יורק. הודיתי על ההזמנה, אך הודעתי שנבצר ממני לבוא לניו יורק בהתראה כה קצרה והצעתי שאחד מכתבי "הארץ" בארה"ב יראיין את השר. העדפתי להמתין להזמנה לארמון במנאמה. מאז לא שמעתי מהם. לנוכח הזעזועים באזור - כנראה שאיאלץ להמתין עוד זמן רב.

בורים בחברון

תלמידים יהודים חייבים לבקר בחברון. אין דרך טובה יותר להבין את הכיבוש מסיור ברחוב השוהדא, בואכה השוק הסיטוני הערבי הנטוש, שהפך להתנחלות יהודית. השאלה החשובה היא, כמובן, מה המורים יספרו לתלמידים על המציאות הפוליטית ב"עיר האבות" ובשטחים הכבושים.

לפי "דבר העורך", שמתפרסם בגיליון החדש של "הד החינוך", כתב העת של הסתדרות המורים, לפלסטינים אין מקום בסיפור הזה. "בבתי הספר לא לומדים באמת על הסכסוך עם הפלסטינים", כותב העורך, יורם הרפז. "לא לומדים על הנרטיב הלאומי שלהם; לא מבחינים במצבם בגבולות הקו הירוק ומחוצה לו; לא לומדים את שפתם; לא מתעמתים עם דעות קדומות וסטריאוטיפים; לא לומדים על מחלוקות בין היסטוריונים".

הרפז כותב, שהמהפכה המתחוללת בחברות שמסביבנו מכניסה את החינוך לשלום להקשר חדש, אך מעטים המחנכים שעוסקים בכך. הוא טוען, שכשם שהמנהיגות הפוליטית והפדגוגית במדינה אינה מקדמת את השלום, כך היא אינה פועלת לקידום החינוך לשלום. הרפז מתנחם בכך שמשוגעים לדבר מנסים להפגיש תלמידים יהודים וערבים ולכתוב ספרי לימוד שמתארים את הסכסוך משתי נקודות מבט. כידוע, אחדים מהם הוחרמו על ידי משרד החינוך.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו