בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישעיה נבנצל | רוח חדשה במשפט הפלילי

הזירה

תגובות

בישראל, כ-95% מההרשעות מושגות בעקבות הודאות של הנאשמים ולא כתוצאה של הליך משפטי שעיקרו בירור ראיות, חקירת עדים והשמעת טיעונים בבית המשפט. ההסתמכות על הודאת הנאשם גורמת להרשעת חפים מפשע (ועל ידי כך לזיכוי האשמים האמיתיים) ולניוון של מערכת החקירה והמשפט.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא פרשת רצח הנער דני כץ מחיפה. היכרותי עם הפרשה החלה באירוע מקפיא-דם: לפני שנים עברתי ברחוב החלוץ בחיפה, בשעה שליד בית המשפט עצרה ניידת משטרה. אחד מהעצירים שירדו ממנה זעק "אנחנו לא עשינו את זה!" מובן שכל נאשם יכול לטעון כך, אבל הזעקה ההיא לא נתנה לי מנוח. זה 25 שנה אני קורא כל פיסת מידע על הפרשה שנופלת לידי, והרי הממצאים.

חמשת החשודים ברצח הודו בחקירתם במשטרה ברצח דני כץ, אבל בבית המשפט כפרו באשמה וטענו שההודאה נגבתה מהם בעינויים. לטענה זו ניתן גיבוי על ידי ארבעה עדים שונים, ביניהם הרופא המשטרתי, אבל השופט דחה את כל ארבע העדויות בנימוקים פורמליים. לדוגמה, אדם שהיה שותפו של הנאשם עאטף סביחי לתא המעצר העיד, כי כשהוכנס לתא הבחין בסביחי שוכב על הרצפה. מפניו של הנאשם זב דם, גבו היה חבול והוא לא היה מסוגל לדבר. העד סעד אותו במשך שלושה-ארבעה ימים. כשנשאל מתי אירעו הדברים, טעה העד ונקב בתאריך שחל כשבועיים לפני שנעצר. ברור שמדובר בפליטת פה, אבל השופט החליט להתעלם כליל מעדותו, בנימוק שהעד לא זומן על ידי ההגנה.

אלמלא נפסלו ארבע העדויות, היו הנאשמים מזוכים מחוסר אשמה. ראיות חיצוניות לאשמתם לא נמצאו. להרשעה פלילית דרוש, מלבד ההודאות, "דבר מה נוסף". שורש הבעיה הוא שהשופטים נוטים להסתפק ב"דבר מה" מזערי. על צווארו של אחד הנאשמים בפרשת דני כץ היתה שריטה, שאולי נגרמה בעת מאבק עם הנרצח ואולי לא; נאשם אחר שפך אשפה ביתית בסמוך לפתח המערה שבה נמצאה גופתו של הנער - אולי מתוך כוונה להסתיר את הפתח (ואולי לא. למערה יש פתח שני, גדול יותר).

חמשת הנאשמים הורשעו ברצח, וההרשעה נותרה על כנה גם במשפט נוסף שנערך, למרות הממצאים והראיות הסותרים הרבים שהובאו בו. נראה כי אין דרך לסייע להם, אלא בחנינה.

27 שנים לאחר רצח דני כץ, שוב היינו עדים להרשעה המסתמכת על הודאה ברצח ושחזור. הפעם הורשע רומן זדורוב, פועל שעבד בבית ספר בקצרין, ברצח התלמידה תאיר ראדה. לחוקרים יש זכות לשקר לנחקר, אבל במקרה זה הם הפריזו ושילבו שלושה שקרים: הם אמרו לזדורוב שעל כלי העבודה שלו נמצא דם של הנערה; סיפרו לו שהוא נמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף; טענו שהוא סובל מתופעה של אובדן זיכרון רגעי (blackout), כלומר, שהוא עושה מעשים אלימים ואחר כך שוכח אותם כליל.

לאחר ששמע את כל הפרטים האלה, זדורוב היה מוכן להודות, אבל ביקש לעבור היפנוזה כדי לרענן את זיכרונו. בתגובה סיפרו לו החוקרים שקר רביעי. הם טענו שיש בידם די ראיות, אבל אם ישתף פעולה יעזרו לו להשיג הקלה בעונש, ואילו שתיקה תפעל נגדו. האדם היחיד שזדורוב הורשה לראות בעשרת הימים שבהם היה בחקירה היה המדובב שבתאו. בסרט שבו שיחזר את הרצח, זדורוב מתאמץ להצליח (מתוך אמונה בשקרים שסיפרו לו), אבל טועה בפרטים מהותיים.

בעקבות מקרים כאלו ודומיהם קמה התנועה להפחתת מעמד ההודאה. חברי התנועה מציעים, יחד עם חברת הכנסת מרינה סולודקין, תיקון הדרגתי לחוק. בשלב ראשון יידרש ביסוס של הודאות חוץ (כלומר, הודאות שניתנו במשטרה אך הוכחשו במשפט) בראיות. כך תעוגן ההודאה במציאות האובייקטיבית; ייווצר תמריץ לחוקרים למקד את מאמציהם באיסוף ממצאים מהשטח במקום בחילוץ הודאות; בית המשפט ינותב לנהל הליך ענייני.

עניין חשוב נוסף הוא מעמדם של "פרטים מוכמנים". השופטים מתרשמים מאוד אם נמסר להם שהנאשם סיפק פרטים כאלה. אבל לא פעם נותר חשש שהמשטרה היא שהדליפה פרטים אלה לנאשם, ולכן תיקון החוק ידרוש להתייחס ל"פרטים מוכמנים" אם אלה לא היו בידיעת המשטרה.

הכותב הוא פרופסור במחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו