בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | עוזי חוזר לאקדמיה

תגובות

כשהייתי בצבא למדתי שראיונות שיבוץ עם המפקדים מסתיימים באחת משתי דרכים. כשאתה מכופף את המערכת, שולחים אותך לדרכך עם צו הסיפוח, בלי ברכה ובלי חיבוק. העיקר שתלך כבר. כשהמערכת דופקת אותך, סיכום הראיון יסתיים תמיד במלים: "איחלתי לחייל הצלחה בדרכו".

הודעת הפרידה של ראש הממשלה מיועצו לביטחון לאומי, עוזי ארד, שייכת לסוג השני. בנימין נתניהו השתפך בה על יכולותיו האישיות של היועץ שהתפטר השבוע, ואיחל לו הצלחה ("בטוחני שימשיך לעשות חיל") בדרכו הישנה-חדשה באקדמיה. "עוזי הוא גם חבר קרוב ונאמן לי", סיפר נתניהו.

ראש הממשלה צודק: ארד היה נאמנו המובהק. הם הכירו בקדנציה הקודמת של נתניהו, כשארד שירת כראש אגף המחקר במוסד. נתניהו גייס אותו ללשכתו כיועץ מדיני, ומאז דרכיהם לא נפרדו. גם בימים הכי שחונים במדבר הפוליטי, ארד רכב לצד נתניהו ועזר לו לטפס בחזרה לשלטון. החיבור ביניהם היה אינטלקטואלי, לא פוליטי: ארד סיפק את הצורך של נתניהו בבן-שיח מרתק, שקורא ומבין היסטוריה ופילוסופיה ומעריץ כמוהו את אמריקה. נתניהו סיפק לארד את הצורך במפקד, שיקרא את ניירותיו ועצותיו.

כשהתגשם החלום המשותף, ונתניהו חזר לראשות הממשלה, ארד נכנס בטבעיות לתפקיד היועץ לביטחון לאומי. הוא קיווה והאמין, שקירבתו לבוס תאפשר לו לחולל שינוי ולהקים מטה מקצועי לדרג המדיני. מחוזק ב"חוק המל"ל" שהתקבל אחרי מלחמת לבנון השנייה, בתקציבים מוגדלים ובקסם אישי לגיוס הצוות, ארד יצא למשימה. הוא התווה בטושים צבעוניים על בלוק כתיבה גדול את המבנה הארגוני הראוי, והרגיש שהוא מתקרב ליעד: עבודת מטה מקצועית, שתחליף את מודל ה"סמוך" ו"יהיה בסדר" בניהול מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.

אבל הנאמנות היתה חד-צדדית. נתניהו אינו אנליטי כמו ארד; עולמו מורכב מאנשים, לא ממודלים ותרשימי זרימה. בין שתי הקדנציות הוא טיפח לצדו גאון חדש, היועץ המדיני רון דרמר. בעיני נתניהו, לדרמר יש שלושה יתרונות: שפת אמו אנגלית, הוא מבין פוליטיקה מהבית (אביו ואחיו היו ראשי העיר של מיאמי ביץ') והזדהותו עם נתניהו אידיאולוגית, לא אישית כמו של ארד. כך התבלט דרמר כאיש המרכזי בלשכה החדשה, מנסח המדיניות בעניינים המרכזיים - היחסים עם ארצות הברית והתהליך המדיני - בשעה שארד נדחק לקרבות ביורוקרטיים ולעיסוק בעניינים חשובים, אך חסרי ערך פוליטי, כמו בקרת נשק. ועדת טירקל הראתה שההחלטות על עצירת המשט הטורקי התקבלו בשיטת הסמוך הישנה, בלי תרומת המל"ל.

השנים שבילה באמריקה, מדינת התורים והכללים, לא הפכו את נתניהו לחסיד של מטה מסודר ונהלים. כקודמיו, גם הוא מתנהל בשיטת המידור והביזור: פיצול המשימה בין כמה שליחים, שכל אחד מהם מדווח לו בנפרד. כך מבטיחים שאיש לא יתחזק מדי ושומרים על שליטה. היועץ הכי קרוב לנתניהו הוא מפקדו לשעבר, שר הביטחון אהוד ברק. נתניהו נהנה לדבר אתו, אבל מתעלם מעצותיו. היחיד שמשפיע על ראש הממשלה הוא יריבו הפוליטי, שר החוץ אביגדור ליברמן, שיכול להפילו בכל רגע מהשלטון - ובינתיים לנטרל כל יוזמה מדינית, שתחזק את נתניהו והליכוד בדעת הקהל. השאלה "מה יעשה איווט" מדאיגה את ראש הממשלה בערך כמו האיום האיראני ומכתיבה את צעדיו יותר מכל שיקול אחר.

כשיחזור לכיתה, פרופסור ארד יוכל לחלוק עם הסטודנטים את השיעורים שלמד בלשכת ראש הממשלה: מבנים ארגוניים, משוכללים ככל שיהיו, לא יוצרים מעצמם החלטות ראויות. השיקול הפוליטי תמיד יגבר על העצה המקצועית, והמנהיג תמיד ישמור לעצמו חופש פעולה וידחה את החלטותיו לרגע האחרון. זו הדרך הישראלית, ובמקום מאמץ חסר סיכוי לחיזוק המבנה, מוטב לעסוק בשיפור התכנים. אחרת נשארים עם מכתב הפרידה, איחולי ההצלחה ותחושת ההחמצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו