בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | הגנזך ששאג

"ובמקום הראשון", ערוץ 1, 20:30

תגובות

אירוויזיון הוא אירוע שמעורר הרבה אמוציות אצל מעט אנשים. מצד אחד ישנם החסידים שמקדשים את תחרות השירים כדת מודרנית של קרנבליות מצועצעת. בפינה השנייה מצקצקים אלו שמשוכנעים כי האירוויזיון הוא אבי אבות הזוועות של תרבות הפופ. וביניהם יש את הרוב המנומנם ששכח מקיומו של האירוע השנתי הזה אבל נהנה להתענג על רגעי הנוסטלגיה של אילנית וחלב ודבש. טבעי שסדרה תיעודית של ערוץ 1 תשתפך על האירוויזיון ותציג אותו כאירוע תרבותי מכונן. לכן מפתיע ש"ובמקום הראשון" לא נופלת למלכודת הזאת. הסדרה מסרבת להאדיר את האירוויזיון באופן שחורג מממדיו הטבעיים. יותר מזה, "ובמקום הראשון" משתמשת באירוויזיון בסך הכל כתירוץ כדי להחזיר אותנו לישראל של שנות ה-70 ולאוורר חומרי זהב מהארכיון המפואר של ערוץ 1.

הערוץ הראשון הוא כמו ילד שמן שיושב על מצבור ואפלות ומסרב לשתף את החבר'ה. הוואפלות במקרה זה הצטברו במרתפי רוממה במשך 40 שנות אגרה. מדי פעם, כדי לשאת חן, הערוץ מרים את הישבן מהמצבור, משחרר קצת וחוזר לדגור על המטמון. הסדרה "ובמקום הראשון" היא אחת הפעמים האלו שהערוץ הציבורי לומד שיתוף מהו.

הפרק ששודר אמש אמור היה לעסוק בשנות ה-70 אבל התמקד אך ורק ביזהר כהן. המנחה מוקי נצמד לכהן אל מסע נוסטלגי בתל אביב של פעם על מועדוניה ותסרוקותיה. לא היה למסע הזה ערך ממשי מבחינת חקר תרבות וודאי שלא גילויים חדשים אבל היה נעים להיזכר. מה לעשות, נוסטלגיה זה מסוג הדברים שאני אוהב אבל שונא את העובדה שאני אוהב אותה. במידות קטנות, כל עוד היא לא באה במקום עשייה עכשווית, נוסטלגיה לא מזיקה. וגם אם היא כן, מה זה יעזור? זה לא ישנה את העובדה שאני פראייר שלה. כשזיקו גרציאני האצילי מנופף בשרביטו, לבי מנגן אליו. בתחילה חשבתי שמוקי הוא ליהוק איום ונורא לתפקיד המנחה בסדרה תיעודית על האירוויזיון. מה לסולן שב"ק ס' ולפאייטים? אבל האירוויזיון כאמור, הוא רק תירוץ ומוקי נראה טבעי כשהוא מטייל עם כהן במדרכות המפוהקות של תל אביב ומנסה לברר איך זה היה שם פעם, כשדיזנגוף היה מרכז היקום וכהן היה מטאור.

הפרק אתמול ידע לברוח מהנושא המרכזי אל סיפור מעניין יותר, כשהוא זיהה אחד כזה. כך למשל בשלב שעסק בהידרדרות הבלתי נמנעת של כהן, אישית ומקצועית, שנים אחרי הפריצה הגדולה עם "אבניבי". לא כל המרואיינים בסדרה אחידים ברמתם. מנחם בן כהרגלו מספק את הסחורה אבל את הגיגי האופנה השנונים בכוח של חן אבני יכלו לחסוך מאתנו. בסך הכל "ובמקום הראשון" היא חצי שעת נוסטלגיה מהנה שמהווה תמורה בעד האגרה. גם אם זו אגרה ששולמה לפני 30 שנה.



כהן ומוקי. אוורור חומרי זהב מהארכיון המפואר של ערוץ 1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו