בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמליה רוזנבלום | איך בונים רופא כזה

תגובות

מחקר צפון אמריקאי חדש צוטט בהרחבה בעולם בחודש האחרון; מופיע בו הממצא שופאים, ואפילו רופאים מנוסים, אינם מביעים די אמפתיה כלפי החולים שלהם. בהקשר זה מעניין לשאול, מה היו תוצאות מחקר כזה, לו היה נערך בישראל?

נראה שהמצב היה צריך להיות לא רע: כל בתי הספר לרפואה בישראל מצהירים, שהם נותנים משקל לאינטליגנציה רגשית וליחסי אנוש כבר בשלב מיון הסטודנטים, ובמהלך לימודי הרפואה מוקצות כמה שעות שנתיות שמטרתן ללמד כיצד להתייחס לחולים באופן "אכפתי ומכבד".

עד כאן טוב ויפה, אך בסטאז' מתחילים פרחי הרפואה לנדוד חסרי שינה ממחלקה למחלקה, כשהתכנים שהם מתבקשים ללמוד ולהפנים הם רפואיים בלבד. המצב הולך ומחמיר; בשלב ההתמחות, מתוך 56 מקצועות ההתמחות הקיימים - רפואת משפחה ופסיכיאטריה הן התחומים היחידים המעניקים הכשרה של ממש ביחסי מטפל-מטופל. מפאת הלחץ העצום שבו שרויים הרופאים בהתמחויות באשר הן אין מצפים שילמדו שום נושא שאינם נבחנים בו.

מצוידים בהכשרה המעטה הזאת, יוצאים הרופאים אל הקהילה. מרגע זה אין חלות עליהם שום השתלמויות חובה בתחום זה. אמנם יש דרישה של מנכ"ל משרד הבריאות לתת לרופאים הכשרה בנושא היחס למטופלים, אך מטרתה לצמצם את האלימות כלפי רופאים ואחיות.

חלק מהמוסדות המעסיקים, כמו בתי חולים וקופות החולים, אמורים להעביר סדנאות על יחסי מטפל-מטופל, אך רופאים מעידים שהללו משמעותיות בעיקר לרופאים שאמפתיה ויחס לחולה הם מלכתחילה ערכים חשובים בעבורם. גם כנסים והרצאות שעניינם חיזוק המארג העדין והמורכב של יחסים אלה, מושכים אליהם, מעצם היותם וולונטריים, את מי שהנושא כבר ממילא יקר ללבו.

התוצאה המטרידה היא, שהאיכות הרגשית של מפגש חולה עם רופא שאינו רופא משפחה או פסיכיאטר תלויה פעמים רבות באישיות הרופא, ואינה מכוונת או מבוקרת די על ידי המערכת הרפואית.

רופאים רבים מגיעים אל המקצוע מתוך רצון לעזור, והם שואבים סיפוק מיכולתם לרפא ולנחם את הזולת. אך בכל זאת המצב בעייתי. רפואה היא מקצוע המספק מפגשים דרמטיים באופן יום יומי בין משתתפים שמתקיימים ביניהם יחסי כוחות לא מאוזנים. בנוסף, המטופל נמצא במצב של רגישות-יתר נפשית, ואילו המטפל נמצא בסיכון לשחיקה רגשית מעצם עבודתו. תנאים אלה משפיעים על תוצאת הטיפול הרפואי.

ואכן, בנוסף לממצא העיקרי הראה המחקר האמריקאי גם, שסבלנות וקשב מצד הרופא יכולים לשפר ממש את בריאות החולים ואת תוצאות הטיפול הרפואי שהם מקבלים. שלא במפתיע, למארג היחסים והציפיות שבין הרופא למטופל יש מקום חשוב ביכולת הריפוי העצמי של החולה.

לנוכח כל האמור, ברור שהכשרת רופאים ועדכונם התקופתי בכל הנוגע ליחסי מטפל-מטופל צריכים לחול על רופאים בכל המקצועות, ולא רק ברפואת משפחה ובפסיכיאטריה. אין זה רק עניין של נימוסים, תקינות פוליטית, או צורך שיווקי של נותני שירותים רפואיים. החיים והמוות ביד הלשון, קל וחומר כשמדובר בלשונו של הרופא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו