בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי שטיינברג | השלום נעשה אפשרי יותר

תגובות

בעקבות האירועים במצרים ובעולם הערבי עולה הטענה, כי השלום נעשה דחוף יותר, חשוב יותר, אך פחות אפשרי. הערכתי שונה. אכן השלום דחוף יותר וחשוב יותר, רק שבעקבות התהפוכות במצרים, הוא גם אפשרי יותר.

לפני האירועים במצרים היה התהליך המדיני עם הפלסטינים שרוי ממילא במצב של מוות קליני. היחס השלילי של ממשלת נתניהו לתהליך ממשי שיוביל להסדר קבע קדם לאירועים אלה, ולא נוצר בגללם. כך גם יחס הממשלה למדינות ערב, המזהה את הסטטוס קוו עם יציבות, המאפשרת לישראל לבצע מהלכים חד-צדדיים בגדה המערבית. החשיפה ב"אל-ג'זירה" של מסמכי המו"מ בין ממשלת אולמרט לרשות הפלסטינית הדגישה, כי נדרשה רק התערבות אמריקאית כדי להשלימו בהצלחה. לכן פנייתו של מחמוד עבאס לזירה הבינלאומית איננה בעיניו תחליף לתהליך מדיני - אלא נועדה לאפשר אותו, לנוכח ההתעקשות הישראלית על תנועה עקרה ללא התקדמות מהותית.

עד לאירועים במצרים, גם גישת ארה"ב התאפיינה באוזלת יד. התהפוכות במצרים (והאפשרות שיתרחבו למדינות ערביות אחרות התלויות בארה"ב) עשויות לאלץ אותה לפעול לנוכח האיום על האינטרסים האזוריים שלה. הפער בין ערכיה והאינטרסים שלה לבין גישתה בסוגיה הפלסטינית נעשה מוחשי מבעבר וזועק לשינוי. ארה"ב תתקשה להישאר בודדה בעמדתה בשעה שכל העולם כולו גורס ואף נוהג אחרת. בדידות בלתי מזהרת זו הובלטה בהטלת הווטו האמריקאית במועצת הביטחון על הצעת ההחלטה לגינוי ההתנחלויות. ההתרחשות האחרונה במועצת הביטחון היתה שלב בריכוכה של ארה"ב.

האירועים במצרים מסמנים מעבר מסטגנציה לדינמיקה, שכן הם מדגישים כי הגיון המצב השתנה: היציבות חדלה להיות מותנית בקפיאה על השמרים, אלא היא תלויה מעתה בתנועה ובהתקדמות. כנגד היגיון "המוקוואמה" המילטנטית (דוגמת חיזבאללה), הנשענת על תמיכה עממית ומתמקדת באויב הישראלי, מוצגת כאן התעוררות עממית בשם הדמוקרטיה, השוויון וזכויות האזרח. מי שכל מעייניו נתונים לבדק בית פנימי ולהעצמה פוליטית, כלכלית וחברתית, איננו מטיל את יהבו על הפעלת עוצמתו במדיניות חוץ הרפתקנית.

ב"כיכר השחרור" בקהיר לא הונפו סיסמאות דתיות ולא הובעה מחאה נגד השלום עם ישראל. "השחרור" לא נתבע מכורח כיבוש זר אלא מחמת דיכוי ושעבוד פנימיים. את זאת הפנימו האחים המוסלמים שהצטרפו בדיעבד לעגלת המחאה. נוצרה כעת אפשרות תקדימית להשתלבות "האחים" בשלטון המצרי המתחדש, אך הפעם לא רק במשטר, אלא גם במדיניות, כגון בשימור חוזה השלום עם ישראל. לכך תהיינה השלכות חיוביות על עמדת החמאס בסוגיית ההסדר המדיני, ובהכרח תתחזק אפשרות הפיוס בין פתח לבין חמאס על בסיס מכנה משותף מתון הנוטה לפתח.

ספטמבר-אוקטובר 2011 יהיו חודשים מכריעים. במועד זה תחול התכנסות של התהליכים העיקריים הבאים: השלמת השינויים החוקתיים במצרים לקראת בחירות לפרלמנט ולנשיאות; בזירה הפלסטינית - סיום תוכנית פיאד להכנת היסודות למדינה הפלסטינית, ועריכת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. אז גם תתכנס עצרת האו"ם. מעל לכל זה תרחף השאלה, אם אבו מאזן יהיה גם הפעם מועמד לנשיאות. בהעדר התקדמות מדינית הוא יפרוש מן החיים הפוליטיים.

מפגש כל התהליכים הללו בספטמבר-אוקטובר 2011, בד בבד עם השלמת הנסיגה האמריקאית מעיראק, יוצרים פקעת נסיבות אובייקטיבית גורלית מבחינת האינטרסים האמריקאיים (והישראליים) במזרח התיכון. הקשר בין הסוגיה הפלסטינית לבין הסוגיה האזורית ייתפש כבלתי ניתן להפרדה. זאת ועוד, הסוגיה הפלסטינית תהפוך לאבן הבוחן שעל-פיה תישפט המדיניות האמריקאית באזור כולו.

בהשוואה לקיפאון המוחלט שבו היתה שרויה סוגיית ההסדר לפני נחשול התמורות בעולם הערבי, נוצר, אפוא, עתה, הקשר נסיבתי אובייקטיבי שונה מקודמיו. התעלמות ממנו עלולה לקעקע את מעמד ארה"ב במזרח התיכון ויחד עמו את מעמד הנסמכים עליה, כדוגמת ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו