בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | של מי הצמיחה הזאת, לעזאזל

תגובות

"אם יארגנו הפגנה בכיכר רבין, אני באה", אמרה לי השבוע בהתרסה בחורה צעירה העובדת באחת מרשתות הטלוויזיה. "נמאס לי מהם, מספיק עם כל עליות המחירים, אני לא מסוגלת לגמור את החודש", סיננה בזעם.

התבוננתי בה, מנסה להבין. הרי השבוע פורסמו נתונים מצוינים על המשק הישראלי. פורסם, שהצמיחה במחצית השנייה של 2010 היתה 5.4%, הצריכה הפרטית לנפש עלתה ב-2.3%, ורכישת המכוניות שברה שיאים. המשק ייצר בשנה שעברה 110 אלף מקומות עבודה חדשים, והאבטלה ירדה לשפל של 6.6%. ואם לא די בכל זה, הרי שלאחר שהתקשורת דיווחה על התייקרות המים בעשרות אחוזים, על התייקרות המזון, קפיצת מחירי הדירות ונסיקת מחיר הדלק - עלה מדד ינואר ב-0.2% בלבד.

אם כך, מי כאן השתגע? הנתונים, או הבחורה מהטלוויזיה?

ראשית, צריך להבין שכל הנתונים שהובאו כאן הם נתונים ממוצעים. אם השכר עלה בשנה שעברה ב-4.8%, אין זה אומר שכל שכיר קיבל תוספת כזאת. ואמנם, במשק הגלובלי והפתוח שבו אנו חיים יש יתרון הולך וגדל לבעלי השכלה גבוהה. שכרם עולה כפונקציה ישירה של מספר שנות הלימוד, והשכלה גבוהה במקצועות "המתאימים" יש ברוב המקרים לבני המעמד הבינוני-הגבוה והגבוה.

בני המעמד הבינוני-הגבוה והגבוה נהנים גם מהיבוא הזול המגיע מכל קצווי תבל ומהעובדים הזרים המורידים את מחירי הבנייה, הירקות והפירות, המסעדות והמלונות. אפילו העסקת עוזרת בית נעשתה זולה יותר.

אבל זה בדיוק מה שדופק את המעמד הנמוך. שם מרוכזת ההשכלה הנמוכה, ולכן שכרם הולך ומידרדר. היבוא הזול פוגע בהם כי הוא מתחרה במפעלים המסורתיים. גם העובדים הזרים פוגעים - הם מורידים את השכר בענפי הצווארון הכחול. כלומר, הפערים הולכים ומתרחבים. העשירים נעשים עשירים יותר והעניים עניים יותר, וזה שורש המרמור והכעס. הרי אין דבר מרגיז יותר מהדשא הירוק של השכן.

אלא שאין זה מסביר את הכעס הגדול של המעמד הבינוני, של אותה עובדת בטלוויזיה. שם ההסבר נעוץ בפער שבין הציפיות למציאות. שר האוצר וראש הממשלה "הצליחו" לייצר אווירה של עושר אינסופי. יובל שטייניץ מתפאר שמצבנו טוב לעומת אירופה, ובנימין נתניהו מספר איך יש לנו ארץ נהדרת. הם מתפארים ואומרים שהמצב מצוין, ואחר כך אומרים שאין כסף להעלאות שכר ולהורדת מסים. מין סיפור של "שמשון דער נעבעכדיקער". וזה לא עובד. אי אפשר להראות לציבור שתי תמונות סותרות. אם טוב - תנו לנו תוספת שכר של 50%, אומרים הרופאים. אם טוב - הורידו מסים, אומר הציבור. אם המשק מצליח כה יפה - גם אני רוצה לקבל חלק מהעוגה, אומרים בני המעמד הבינוני.

התסכול של הצעירים מהמעמד הבינוני נובע גם מכך, שהם רואים שמצב הוריהם המבוגרים טוב בהרבה ממצב סבם וסבתם. הרי היתה קפיצה גדולה ברמת החיים בין דור המייסדים, שבאו לכאן חסרי כל, לבני דור המדינה, שרכשו ידע ועשו חיל. זה לא תקף ביחס להם. אין ודאות שהדור הצעיר של היום יקפוץ מעל דור הוריו, שרמת חייו תהיה גבוהה יותר. אין ודאות שיצליח לרכוש לעצמו דירה כמו זו של הוריו. וזה מתסכל.

התסכול כה עמוק, עד שהם משוכנעים שגם מדד המחירים משקר. הם רואים רק את עליות המחירים ומתעלמים מהירידות. אבל העובדה היא, שבינואר ירדו מחירי ההלבשה וההנעלה, מחירי הנופש הוזלו, מחירי הטלפון הנייח קוצצו, וכך גם מחירי התרופות. אבל לך תשכנע.

ולכל מערבולת הרגשות הזאת נוספו בחודשיים האחרונים המהפכות בתוניסיה, מצרים ולוב. שם יצא ההמון לכיכרות כדי לזרוק את הדיקטטורים מהשלטון. אז מתי תהפוך כבר כיכר רבין לכיכר תחריר? האם זה מה שמחפשת הבחורה הצעירה מרשת הטלוויזיה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו