בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | קול המון כקול שדיים

תגובות

איטליה היא לא לוב, למרות עברן הקולוניאלי המשותף וחרף הקשר הקולגיאלי שבין שליטיהן - שניהם אוהבים אמזונות כקורטיזנות. באיטליה לא טובחים אנשים, רק את אישיותם(ן) מרוקנים ומוחקים. הקצב ממילאנו הפך את ארצו לאיטליז אחד גדול של ראוות בשרים ותאוותם.

בשבוע שעבר שלחה אותו שופטת לבית הדין: קשישא חשוד בתשלום לזונה קטינה ובניצול מעמדו לרעה כראש ממשלה. המשפט ייפתח בעוד חודש. אין זו הפעם הראשונה שהוא מסתבך בפלילים, ועורכי דין מפולפלים מחלצים אותו בעור שיניו התותבות.

אך ספק אם שוב יצליח לחמוק ממשפט הציבור: חצי מיליון נשים וגברים מילאו החודש את הכיכרות, מפגינים מיאוס ומחאה. יותר ויותר איטלקים מסתכלים במראה, ובוחלים בדיוקנם הלאומי, כפי שראש ממשלתם מצייר אותו ברבים.

קשה להבין איך טווס כברלוסקוני-אין-כמוני משתלט על מדינה מפותחת כאיטליה, וכבר 17 שנה הוא מושל בה בפרחחות של פרח; כשם שקשה להבין איך היא חוזרת ובוחרת בראשי ממשלות סורחים - מג'וליו אנדריאוטי ששיתף פעולה עם המאפיה, ועד לבטינו קראקסי, שנמלט וגלה בטרם שנכלא. אך כטיפוס הזה עוד לא היה: בימי ברלוסקוני הפך מועדון התרבות האיטלקי למועדון חשפנות: הציצים מציצים מכל החרכים.

ואולי זה ההסבר: הוא לא רק ראש ממשלה, הוא גם איל הון ותקשורת, האיש העשיר של איטליה. דרכם של נתינים להאמין, כי מי שידע לעשות לביתו - יידע לעשות גם למדינתו. האמונה הזאת מעולם לא הוכחה, אך עדיין יש לה אחיזה, ולא רק באיטליה. ובינתיים, עד שתוכח, אפשר להתמכר לחיים המתוקים, המדומים.

ברומא של היום נוהגים כרומאים שלפנים: הפרד בין שתי האונות - טמטם ומשול, שלטט ושלוט. בעל המאה והדעה הצליח לפצח את נוסחת האופיום להמונים, שהיא לא בדיוק דת הוותיקאן: קול המון כקול שדיים וחמוקיים - זאת הנוסחה המעודכנת, שמסממת אומה ומסרסת אותה, בעוד הקיסר של אימפריית החושים מרגיש עצמו חופשי להמשיך ולהופיע במערומיו הסקסיסטיים, ההומופוביים, האנטישמיים.

ברלוסקוני לא גר כאן, אך הברלוסקוניות היא דיירת קבועה. גם בישראל מטגנים לנו את המוח בתכניות בישול, כולאים אותנו בחוות החיות שבהשגחת האח הגדול, משגרים אותנו לאי בודד - בחזרה לעידן האנאלי והקניבלי שבהתפתחותנו. ברנשים וחתיכות, כדורגלנים ודוגמניות, כוכבים שנולדים וכבים בן רגע, הם המודלים לחיקוי, ויחד אתם יורדים בגדול.

כל אימת שפותחים את מקלט הטלוויזיה, ניבטים ממנו הררי הסיליקון, שסוגרים על עמק הסיליקון המקומי ומאפילים עליו. החינוך למדעים יחכה לרפורמה הבאה, גם החינוך לערכים. כאשר הריאליטי משתלט על השלט, אין זמן ומקום למציאות. כך מעלפים את חושינו, מאלפים את בינתנו, כך מרדימים אותנו - חלומות פז, חמודים.

למה להקיץ ולהתרגש ממעשי עוולה ונבלה, אם מספקים לנו ריגושים חלופיים; גירויים יגברו תמיד על אתגרים. למה לדאוג, אם דאגתנו העיקרית נתונה לשאלה הבוערת - מי יודח הערב - והיא מכבה את כל השאלות האחרות. על מציאות מומצאת לא יוצאים למחות, וההון והשלטון לא באמת מעוניינים שנחיה במציאות; מי כמוהם יודע לגנוב את דעתנו.

איטליה זה כאן, אבל כאן זה לא איטליה; כאן מסוכן לחיות חיים של אחרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו