בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה אבינרי | פגיעה מהותית בריבונות

תגובות

יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, הציע בראיון ליהונתן ליס ב"הארץ" בשבוע שעבר, שהסוכנות היהודית, ולא הרבנות הראשית לישראל, תהיה הכתובת שאליה יפנה משרד הפנים לשם בדיקת תקפות גיורם של מועמדים לעלייה ("הארץ", 23.2).

לכאורה זו הצעה סבירה, וברור כי לאור הקשיים שמעלה הרבנות באשר לתקפות גיורים שנעשו בחו"ל, אפילו על ידי רבנים אורתודוקסים, יש בה היגיון רב. אין ספק שההצעה תזכה לתמיכתם של כל מי שרואים - ובצדק - ברבנות הראשית בהרכבה הנוכחי כגורם המייצג את הסקטורים השמרניים, אם לא החשוכים ביותר, במחנה הדתי.

רבים רואים בברית הלא-קדושה בין משרד הפנים, הנשלט על ידי ש"ס, לבין הרבנות דוגמה נוספת להשתלטות הגורמים הדתיים הקיצוניים ביותר על המרחב הציבורי, בייחוד לאור התבטאויות חשוכות של רבנים לא מעטים בנושאים הקשורים לאזרחים הערבים בישראל, לזרים ולנשים.

אולם התמונה מורכבת יותר. לא רבים בארץ מודעים למבנה הסוכנות היהודית שבראשה עומד שרנסקי, שהוא בעצמו סמל לסולידריות יהודית. הסוכנות מהווה את הקשר המוסדי בין יהדות העולם לבין מדינת ישראל, והרכבה מייצג לפיכך שותפות זו, כאשר שינויים שנערכו בה באחרונה הגבירו את ייצוג התפוצות, בעיקר המגביות.

הרכב מוסדות הסוכנות (העצרת, המונה עד 518 חברים, וחבר הנאמנים המונה 120 חברים) הוא כדלקמן: 50% נציגי ההסתדרות הציונית, 30% נציגי ארגוני המגבית בארצות הברית ו-20% נציגי קרן היסוד. הואיל ונציגי ההסתדרות הציונית באים גם הם בחלקם מחו"ל, ברור שנציגי ישראל הם במיעוט.

יש היגיון בכך שנציגי התפוצות יהיה רוב בסוכנות היהודית, ושהם יהיו אלה שיקבעו את הנהלתה, כולל בחירת היו"ר: משום שיהדות התפוצות - באמצעות המגבית בארצות הברית וקרן היסוד הפועלת בשאר הארצות - הם אלה האחראים למרבית תקציב הסוכנות, זה אך מוצדק שהם יהיו אלה שיכריעו כיצד מוצאים הכספים למטרותיה השונות של הסוכנות, בהן עלייה, חינוך יהודי בתפוצות וקליטה. זה מובן, כי בעל המאה הוא גם בעל הדעה.

אבל הצעתו של נתן שרנסקי מפקידה בידי גוף שמורכב מרוב של לא-ישראלים את ההכרעה בשאלה מי רשאי לעלות ארצה: זכאות זו קיימת מכוחו של חוק השבות הישראלי, והפקדתה בידי גוף שנשלט על ידי יהדות התפוצות היא פגיעה בריבונות הישראלית בעניין מהותי. חברי העצרת של הסוכנות היהודית וחברי חבר הנאמנים הם יהודים יקרים, חלקם תורמים וחלקם פונקציונרים ועסקנים של עשרות גופים יהודים מכובדים בחו"ל. אבל אין כל סיבה להפקיד בידיהם את ההחלטה מי זכאי לעלות לישראל. הם לא חיים כאן.

בשעתו הציע שרנסקי לאפשר ליהודי התפוצות להשתתף בהכרעות מדיניות ישראליות הקשורות לתהליך השלום ולמעמדה של ירושלים, דהיינו שאנשים שלא ישאו בנטל תוצאות ההכרעות המדיניות יהיו שותפים להן. גם ההצעה הנוכחית נוטה לטשטש את הגבולות בין אזרחי ישראל, החיים בישראל ונושאים בתוצאותיהן של ההכרעות, ובין יהודים בתפוצות שהם אולי תומכיה הנלהבים של ישראל, אך בחרו - וזו כמובן זכותם - לא לחיות כאן ולא להשתתף במפעל התחייה המהפכני ביותר שידע העם היהודי.

הפתרון לסוגיה שמעלה שרנסקי הוא בהחלטת ממשלה שתפקיד את ההכרעה בנושא בידי גוף ממשלתי ישראלי - למשל משרד המשפטים - ותאפשר גישה פלורליסטית לנושא. אין להעביר סמכויות שהן חלק מן המארג הממלכתי של מדינת היהודים, לידיו של גוף שמרבית חבריו אינם אזרחיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו