בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דימיטרי שומסקי | תסמונת נפוליאון

הזירה

תגובות

שנת 2011, שנת ההתקוממויות העממיות נגד הרודנות החילונית במדינות הערביות, היא שנת 1989, וייתכן שאף 1789, של המזרח התיכון - כותב ארי שביט ("הוריקן של שינוי", "הארץ" 24.2); שנת התקוות הגדולות בפתחו של עידן חדש, עידן הדמוקרטיזציה והחירות. ואולם, מזהיר שביט, שנת 1789 של המזרח התיכון טומנת בחובה גם סכנה גדולה, כמו זו שהתממשה באירופה בעקבות 1789 המקורית. נפוליאון חדש עלול להופיע, לחטוף את בשורת החירות, ובסדרת מלחמות עקובות מדם להפוך אותה בחזרה לבשורת שעבוד.

לדבריו, כדי למנוע סכנה זאת, על המערב בכלל וארה"ב בפרט להביא "את רוח החופש של כיכרות קהיר... אל הכיכרות של טהראן" - להתערב ביתר נחישות והיקף בענייני הפנים של מדינות המזרח התיכון המוסלמי, על מנת להבטיח כי קערת המהפכה הערבית לא תתהפך על פיה.

ואולם, האמת היא, שדווקא אם יגביר וירחיב המערב, וארה"ב בראשו, את התערבותו במהלך המהפכות המזרח תיכוניות, יעיד הדבר שהלקח העמוק של מלחמות נפוליאון לא נלמד בעולם המערבי כיאות. הטרגדיה האמיתית שתופעת נפוליאון המיטה על אירופה היתה בכך שבבואו לכבוש ולשעבד ארצות ועמים זרים הוא עטף את כידוניו בדגלי הנאורות והחירות. כתוצאה מכך, בייחוד בארצות הגרמניות, היו רעיונות הנאורות והחירות למזוהים עם הרוח הזרה, וכן נתפשו במשך דורות, בעיני גרמנים רבים יותר ויותר, כעוינים לרוח האומה הגרמנית. וכך, בשורת 1789 התגלגלה לה לבשורת 1933.

לגלגול נוסף, אם גם (בינתיים) פחות חמור, של תסמונת נפוליאון היינו עדים לאחר 1789 של המאה הקודמת - 1989. בשלהי ימי המשטר הסובייטי, עוד בשנות ה-70 וה-80 המוקדמות, דעת הקהל בבריה"מ - שבניגוד למיתוס המערבי לא נאלמה אלא בקעה, חרף הצנזורה, מתוך תוכניות סאטירה, סרטי קולנוע, ואפילו סרטי ילדים מצוירים - הגחיכה את חוליי הדיקטטורה הסובייטית ותקפה אותם שוב ושוב, ובכך קרצה יותר ויותר לעבר הדמוקרטיה המערבית.

בימי הפרסטרויקה התעצמו רוחות הדמוקרטיה בכיכרות מוסקווה ולנינגרד, סיכלו את הפיכת הנגד הקומוניסטית באוגוסט 1991 וכוננו בגאון את רוסיה הדמוקרטית החדשה, תוך ויתור על השליטה ברפובליקות הלא-רוסיות של בריה"מ. ואולם, משום שהדי תרועות המערב על ניצחונו במלחמה הקרה נשמעו במוסקווה בעוצמה גדולה מדי, עד מהרה נהפכו מושגי החירות והדמוקרטיה לסמל ההשפעה הזרה וההשפלה הלאומית בעיני אזרחים רוסים רבים.

מכאן הדרך למשטרו של פוטין היתה סלולה. כיום חצי הביקורת של דעת הקהל הרוסית, לרבות מי שלא היססו לבקר בשעתו את הדיקטטורה הסובייטית, מופנים בעיקר נגד ארה"ב והדמוקרטיה המערבית.

אם מהפכות 2011 במזרח התיכון לא ינסחו את עצמן במונחי הלאומיות המקומית בכל מדינה ומדינה, אלא יוצגו כמעשה ידי גורמים זרים, תסמונת נפוליאון עלולה לחזור על עצמה בעולם הערבי. לכן, על המערב לצמצם את התערבותו במהפכות אלה, לבל ייתפשו בעיני הציבור הערבי כפרי ניצוחו של המערב, או, גרוע מכך, כפרי ניצחונו.

מי שסבורים אפוא בעולם המערבי, מתוך יהירות, שבכוחם להביא "את רוח החופש של כיכרות קהיר... אל הכיכרות של טהראן", עלולים לגרום לכיכרות קהיר לשוב ולשקוע בביצת העבדות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו