בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי מלמן | הנעדרים אינם זקוקים לעמותה

תגובות

לשם שינוי, קיבלו שר הביטחון אהוד ברק ופקידיו החלטה נכונה - להפסיק את התמיכה הכספית בעמותת "לחופש נולד". העמותה, ששמה לה למטרה להשיג מידע על הנווט רון ארד, שלושת נעדרי הקרב בסולטן יעקוב בלבנון ב-1982, והחיילים הנעדרים מג'יד חלבי וגיא חבר - נהנתה מסיוע נדיב של משרד הביטחון בסך 11 מיליון שקלים בשנה. בנוסף, העניקה המדינה ערבות להתחייבות העמותה לתת פרס בסך 10 מיליון דולר לכל מי שיביא מידע בנושא הנעדרים.

כ-15% מהתקציב מוצא על בכירים בעמותה, שנהנים משכר של כמה מאות אלפי שקלים בשנה. השאר מוצא על "פעילות מבצעית": העסקת עשרות טלפנים, כורי מידע ומנתחיו, שמנסים לשדל אזרחים במדינות ערביות ובאיראן לספק מידע על הנעדרים.

לא צריך להיות דמגוג כדי לדמיין מה היה אפשר לעשות בכסף למען ארגונים נזקקים באמת, למשל ספריית העיוורים שכמעט כל שנה חרב הסגירה מאיימת עליה בשל מחסור בכמה מאות אלפי שקלים. ואולם, ההחלטה להפסיק את התמיכה בעמותה, פרי ועדה שבדקה את הנושא, אינה תוצאה של גחמה "חברתית" שהשתלטה לפתע על משרד הביטחון; היא מעוגנת אך ורק בעולם התוכן הביטחוני.

בכל שנות פעילותה, שבהן הוציאה העמותה עשרות מיליוני השקלים, היא לא הצליחה לספק ולו פירור מידע על גורלם של החיילים הנעדרים. ייתכן שהיא אפילו מכבידה על מלאכת האיסוף המודיעינית, משום שאין לה כלים לבדיקת אמיתות המידע שמגיע אליה והיא מעבירה אותו לסוכנויות הביון הישראליות.

אפילו השבוע, במסגרת המסע הציבורי היחצ"ני שהיא מנהלת למען הצלתה, הוכיחה העמותה שאין שום סיבה שהיא תינק מעטיני התקציב הציבורי. העמותה פירסמה מה שהוגדר בתקשורת "תמונה חדשה" של טנק ישראלי ממלחמת לבנון, שהוסע ברחובות דמשק בתהלוכת ניצחון. על הטנק מונחת גופה שאולי היא של אחד משלושת נעדרי סולטן יעקוב. האמת היא שתמונה זו, שצולמה בידי צוות טלוויזיה זר, נמצאת בידי המודיעין הישראלי מאז יוני 1982 ואינה שופכת אור חדש על תעלומת היעדרם של החיילים.

המשימה שהעמותה נטלה על עצמה גדולה ממידותיה. כל זרועות המודיעין על אמצעי האיסוף הרבים שלהם לא הצליחו בה. ראש המוסד הפורש מאיר דגן הודה, שאחד מכישלונותיו הגדולים היה חוסר יכולתו להשיג מידע על רון ארד ושאר הנעדרים. אז איך חשבו אנשי העמותה להצליח במה שכשלו המוסד, אמ"ן השב"כ ומשרד החוץ?

אסור לשכוח גם, שהעמותה במתכונתה הנוכחית היא פרי של תהליך שנכפה על מייסדיה. במקורה היא הוקמה בידי קרוביו של רון ארד ומומנה ממקורות פרטיים. בשלב מסוים, הם ניצלו את ייחוסם כמייצגי אתוס לאומי ואת נגישותם למקבלי ההחלטות ושיכנעו אותם לתקצב את העמותה.

הנהלת העמותה סירבה בתחילה לעסוק גם בעניינם של שאר הנעדרים. רק תחת איום בעתירה לבג"ץ של פרחיה כץ, אחותו של החייל הנעדר יהודה כץ, הורחבו שורותיה והיא מטפלת בשנים האחרונות בכל הנעדרים.

אך זו לא סיבה להמשיך ולקיים את "לחופש נולד". מלאכת השגת המידע על הנעדרים שייכת למערכת המודיעין שעוסקת בנושא, גם אם יש כלפיה ביקורת. בסופו של דבר, העמותה לא היתה יותר מעוד ארגון שהעניק משרות, תעסוקה ועניין לכמה מפורשי מערכת הביטחון והמודיעין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו