בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | כפירה אחת רחוקה מדי

תגובות

מכתב התמיכה ששלחו רבנים מובילים בציונות הדתית למשה קצב הגדיש את הסאה. השלילה המובעת בו - ובשיחות שהתקיימו בעקבותיו עם תלמידים - נגד מערכות המשפט והאכיפה מוכרחה לקומם כל ציוני דתי. ציבור זה, ובעיקר תלמידי רבנים אלה, נקרא להתנער מהשקפתם ההולכת ומסתפחת לזאת של החרדים. עד כאן. מערכת המשפט בישראל איננה "ערכאות של גויים".

כל המלמד כך את תלמידיו שולח יד בעיקר אידיאולוגי של הציונות הדתית לדורותיה, כפי שהיתה מקובלת על גדולי מוריה הרוחניים: הרב אברהם הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה. מדינת ישראל היא ראשית (ולא "אחרית") צמיחת גאולתנו, וככזאת מוסדותיה הנבחרים, ולא הרבנים, קובעים מה תהיה שיטת המשפט בה. חשוב להיאבק בהטיות של מערכת המשפט, אך אסור לכפור בעצם הלגיטימיות שלה.

מכתב ההזדהות הכה בתדהמה חלקים ניכרים בציונות הדתית. הם חשו מבוזים ומושפלים ויצאו לתבוע את עלבונם. כבודו של הציבור חשוב, אך המהות, ולא הבושה והביזיון, היא העיקר. שלילת הדעות שהובעו והדרכים להרחיק מהשפעה חינוכית וציבורית רבנים המפיצים דעות כאלה, הן האמורות לעמוד במרכז המחאה. אם לאלה יימצא תיקון, ממילא תיעלם הסיבה לבושה. אך מעל לכל: יתמתן תהליך ההתנתקות המואץ בין דתיים לחילונים בישראל ויתאפשר שיח ציבורי, שימתן את השסע שאנשי דת משני הצדדים מלבים, פעמים ביודעין.

כאן חובה להעיר, שבג"ץ והפרקליטות מסייעים לא מעט בעידוד היחס המנוכר של רבנים למערכת המשפט. מאז החלה מערכת המשפט להיות מעורבת בתחום הרגיש והשנוי במחלוקת של אמונות ודעות, ובמיוחד לנוכח הזדהותה עם אגף מסוים מאוד במפה הרעיונית-הפוליטית, היא גרמה לניכור - כפי שמבטא בין היתר מכתב התמיכה בקצב - גם כלפי השפיטה הפלילית. חשוב להבהיר: גם מרבית השוללים את מכתב הרבנים מבקרים את הפסקים הרדיקליים של בג"ץ נגד עיקרי דת ונגד עיקרי הציונות.

בארבעת העשורים האחרונים השקיעה הציונות הדתית, בהצלחה ניכרת, את עיקר חיוניותה בחינוך ובהתיישבות. חילוקי הדעות המהותיים, במיוחד בתחום הדתי, אמנם לא טואטאו אל מתחת לשטיח, אך החששות מפילוג ומפגיעה בציפור הנפש, החינוך, מיתנו את הקולות הקוראים תיגר נגד ההקצנה הדתית. עתה, כשמתברר כי הקיצונים פונים להפרדת הציונות הדתית מהמדינה, להתנתקות מהזרם המרכזי של החברה הישראלית, חובה לצאת נגדם. עצומות, כמו אלה שהוחתמו השבוע, לא יעצרו את התהליך; עצומה במהותה משדרת חולשה. המתנגדים להפרדה ולהתנתקות כלל אינם חלשים; לא בצדקתם, לא בכוחם הסגולי ולא בעמדתם המוסרית, והם גם הרוב המוחלט.

שנים רבות חסר לציונות הדתית קול רעיוני צלול וסמכותי, שיבטא נכונה ציבור גדל והולך, המבקש למצות את יכולותיו הסגוליות למען המדינה והעם. אין ספק, שקיים "קול" כזה. ראוי שנציגי הקול הזה יתאגדו ויכריזו, שהגיעה השעה להדק שוב את הקשר עם יתר הזרמים המרכזיים של העם. האירועים הקשים במזרח התיכון מחייבים שילוב הדוק של כל הכוחות המאמינים במטרות הליבה המרכזיות של העם היהודי והתנועה הציונית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו