בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיוה שטרנהל | ממרומי הולילנד למורדות ליפתא

תגובות

הפעם לא מדובר בהחלטה פוליטית המונחתת מלמעלה, וגם לא בפתרון קסם לבעיות הדיור המעיקות של ירושלים: התוכניות לתוספות בנייה של מאות יחידות דיור בליפתא ובעין כרם, שיחסלו את שני השרידים האחרונים של נוף הקדומים הירושלמי, הן עדות זועקת לרמה המקצועית הנמוכה של רשויות התכנון, ולדרך התנהלותו של מינהל מקרקעי ישראל.

למרות שעין כרם הוא כפר מיושב, שבין בתיו הקטנים מיתמרים צריחי כנסיות ומנזרים, ואילו בליפתא נותרו רק מבנים בודדים ותלי חורבות, יופיים של שני המקומות נובע מהפרופורציות שנוצרו בין הנוף הטבעי למעשה ידי האדם. בעבר נודע ייחודה של ירושלים לא רק בזכות העיר העתיקה, אלא גם בגלל הכפרים הקטנים שהקיפו אותה והשתלבו להפליא במורדות ההרים הצחיחים. הבנייה האורגנית המסורתית, שיצרה את הרושם שהכפרים צומחים מהאדמה, השלימה את דימויה הארכאי של העיר. אם פעם היו נקודות תצפית רבות שמהן היה אפשר להתבונן בנוף החשוף זרוע הכפרים הקטנים, היום כל שנותר הוא לצפות במרחבי בטון של בנייה חסרת ייחוד.

עד עתה ניצלו ליפתא ועין כרם מיוזמות הבנייה של העירייה ומינהל מקרקעי ישראל, הפועל במקרים רבים כיזם פרטי. בעין כרם התארגנה קבוצה חזקה של תושבי המקום שהצליחה למנוע יוזמות בנייה הרסניות, הכוללות בין היתר, גם אם קשה להאמין, מגדלים של עשרות קומות במורדות המזרחיים המובילים אל הכפר. אולם ליפתא נתונה כרגע בסכנה מיידית. מכירת מגרשים בכל המתחם הסובב את שרידי הכפר הנטוש תחסל אותו סופית.

אמנם, במקרה זה נעשה ניסיון לקבוע הגבלות בכל הנוגע לגובה הבנייה החדשה ולקצב התפרשותה על השטח ההררי, וכל מי שידו בפרויקט מכריז על תוכניות שימור מפורטות של המבנים הקיימים. אולם, אפשר לשער שברגע שיותר הרסן ומורדות ההרים יכוסו בכמות כה גדולה של מבנים, יקיץ הקץ על מה שיכול היה להיות לפנינה ייחודית: על פי מחקר מדוקדק שערכו ארכיאולוגים ואדריכלים, הבניינים וצורת הצבתם בשטח ההררי משקפים מורשת בנייה מקומית של אלפי שנים.

זאת ועוד, בתוכנית השיפוץ מבקשים היזמים לא רק לשקם ולשפץ את הבניינים הקיימים, אלא גם לבנות עליהם תוספות חדשות. הבעיה היא שברגע שיהרסו הפרופורציות המאפיינות את הבנייה המסורתית ויפרצו דרכים חדשות, שישנו את היחס בין בניין אחד למשנהו, תיעלם לעד מהות הבנייה הכפרית המסורתית. בנוסף, שיפוץ ותוספות בנייה במתחם אדריכלי כה נדיר מחייבים פיקוח ברמה מקצועית ראשונה במעלה, מצרך שקשה למצאו ברשויות התכנון בירושלים. העובדה שבמשך שנים העדיפו בעירייה ובמשרד הפנים לבחור אנשי מקצוע אנונימיים, שמעלתם הגדולה הסתכמה ביכולתם להתאים את עצמם לאינטרסים של הפוליטיקאים והיזמים, התבטאה בסופו של דבר באיכות האדריכלות והתכנון בעיר ההיסטורית החשובה בארץ.

לא רק מגדלי הולילנד מתנוססים כאות אזהרה לשילוב של שחיתות ושרלטנות מקצועית. שרשרת של החלטות תמוהות, גם של תוכניות שבסופו של דבר לא יצאו לפועל, מעידה על רמת המתכננים שפעלו בעיר. נכון שניכר היום שיפור מסוים, בעיקר בחידוש הרחובות במרכז העיר, אך הפער בין רמת התחכום הדרושה לצורך תכנון ושימור עיר כמו ירושלים לבין רמתם של חברי ועדות התכנון ואנשי המקצוע הקובעים את גורלה, נותר בעינו.

בעיר במעמדה של ירושלים, שחזותה היא גם גורם כלכלי ראשון במעלה, כל מערכת התכנון זקוקה לשינוי יסודי. במציאות שבה ועדות התכנון, המקומית והמחוזית, נבחרות על בסיס פוליטי ומשמשות בדרך כלל חותמות גומי, ותפקודו של מינהל מקרקעי ישראל מעורר בכל פעם שאלות ותמיהות חדשות, בחירת מהנדס העיר ומתכנן המחוז אמורה להפוך לנושא ציבורי מרכזי. ראוי היה שתהליך בחירתם יופקד בידי ועדות מומחים בינלאומיות, ושבפניהן יובאו לדיון גם תוכניות בנייה בעלות משמעות. כך גם יהיה אפשר לקטוע את הנוהג למסור לידיהם של אדריכלים חסרי כישורים תוכניות ענק שפוצעות שוב ושוב את הנוף העירוני.

ולבסוף, גם הטענה של העדר תקציבים בעיר ענייה מתנפצת לנוכח הסכומים שהושקעו בגשר המיתרים בכניסה לעיר. עלותו של הגשר, שהודבק על הנוף הירושלמי אחרי ששוכפל במקומות אחרים בעולם, יכולה היתה לכסות את הוצאות השיפוץ והשימור של ליפתא ועין כרם גם יחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו