בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורית אלדר-אבידן | זעמה של העובדת הסוציאלית

תגובות

לפני כ-15 שנה ביקשה אלה (שם בדוי) לדבר אתי על לימודיה העתידיים. היא רצתה לעסוק במקצוע טיפולי, ותהתה באיזה מסלול לבחור. "עבודה סוציאלית", אמרתי.

הייתי כבר עובדת סוציאלית ותיקה ובכירה, אך עדיין נלהבת, אף ששכרי היה נמוך מזה של צעירים בשוק הפרטי. אמרתי לה שזה מקצוע נפלא. הפנטזיה לתקן את העולם היתה מאחורי, אך היכולת לקיים מפגש אותנטי עם בני אדם וההזדמנות לנסות ולהיטיב בכלים מקצועיים עדיין ריגשו אותי. לשאלתה בעניין השכר לא היתה לי תשובה טובה.

אלה בחרה בעבודה סוציאלית ונהפכה לעובדת סוציאלית מעולה, ששירותי הרווחה התברכו בה ובתרומתה. היא שימרה את היכולת לראות כל אדם "בגובה העיניים", לשדר לא רק "אמפתיה" אלא אהבה ואכפתיות, להילחם למען מיצוי הזכויות של הלקוחות ועוד קצת.

נותרה רק בעיית השכר. אלה התקשתה לפרנס את עצמה, נזקקה לעזרה ולעבודה נוספת, עד ש"נשברה" ופנתה לשוק הפרטי, שבו יכלה לפרנס את עצמה בכבוד. מאז הוטב מצבו של חשבון הבנק, אך הגעגוע לעבודה הסוציאלית ה"אמיתית" נותר בעינו.

אני, מצדי, המשכתי להעביר מסר עקבי בסיומה של כל שנת הוראה בבית הספר לעבודה סוציאלית: "אתם בני מזל. בחרתם במקצוע מרתק. רציתם לסייע לאחר, אך במקביל פתחתם לפני עצמכם עולם מלא עניין ותוכן שבו תוכלו ללמוד, להתפתח ולקחת חלק בתהליכים חברתיים חשובים. אל תאבדו את היכולת למפגש ייחודי עם הלקוחות שלכם. למדו מהם ושלבו בין היכולת לראות אותם במקום האישי והמשפחתי שלהם, אך זהו גם את ההשפעה של השירותים והמדיניות, המתקשים לתת את המענה הראוי. העדר משאבים כספיים אינו מקור המצוקה היחיד, אך העדר מענים, תקציבים ושירותים ראויים מקשה על כל תהליך טיפולי או שיקומי".

רק על השכר לא היה לי מה לומר. בכיתות היה רוב לנשים. ידעתי כי בחירתן במקצוע זה משמעותה המשך התלות בגורמי מימון חיצוניים - בין אם במקורות עבודה נוספים, בהורים או בבני זוג, וכי לתלות הזאת, של עובדת סוציאלית מחויבת למקצועה וללקוחותיה, מחיר כבד: תסכול, שחיקה, וברוח הימים האלה - אפילו זעם.

הזעם המפעיל את השביתה הנוכחית של העובדים הסוציאלים נובע מכך שלעבודה, הדורשת השקעה מורכבת של ידע מקצועי מעודכן, יכולת אמפתית ודאגה לזולת, נכונות לעמוד בלחצים קשים ולעבוד בשעות בלתי שגרתיות - אין הכרה ציבורית ראויה ומתגמלת באופן שמכבד את העוסקים בה. זאת ללא הבדל בין עובדי השירות הציבורי לבין עובדי העמותות - פרי ההפרטה שפגעה בלקוחות ובעובדים כאחד.

מי שעובדת במשרה מלאה לא רוצה לקבל השלמת הכנסה, היא רוצה לקבל שכר הוגן ולדעת שלאחר יום עבודה מתיש יש לה בית לחזור אליו ואמצעי לפרנס את עצמה או לתרום באופן שוויוני ומכובד לפרנסת משפחתה. כך גם לגבי הגברים שבמקצוע.

העובדים הסוציאלים הם אנשים מחויבים - לערכים שבבסיס המקצועי, לאתיקה, לידע המקצועי, ובעיקר ללקוחות שלהם, שלמענם שבתו פעמים רבות. הפעם הם שובתים בדרישה לשכר הוגן. זהו מאבק על זכותם לעסוק באחד התחומים החיוניים ביותר לחברה, שאחת מכל ארבע משפחות נזקקות לו. בעקיפין, גם הפעם הם נאבקים לא רק על שכרם אלא גם על זכויות הלקוחות לקבל את השירות המקצועי הטוב ביותר מעובדים סוציאלים שיודעים, כי החברה מעריכה את עבודתם, לא רק כמס שפתיים, אלא באופן שמאפשר קיום עצמאי בכבוד לאלה המחויבים למתן השירות לאוכלוסייה החלשה ביותר.

ד"ר אלדר-אבידן היא עובדת סוציאלית ומחברת הספר "בשם הילדים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו