בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק לאור | תיק אזולאי

תגובות

מניעת הקביעות מד"ר אראלה אזולאי באוניברסיטת בר-אילן היא שערורייה. כל מי שהתוודע אל כתיבתה, אל היכרותה עם טקסטים תיאורטיים באנגלית ובצרפתית, אינו יכול שלא להסכים עם 70 אנשי הסגל מהאוניברסיטאות המתחרות, שחתמו על עצומה למענה, ולחשוד במניעים של פרנסי בר-אילן. לבטח לא עמדה לנגד עיניהם תרומתה של אזולאי לחיי התרבות שלנו. היא, שפירסמה לא רק מאמרים בכתבי עת חשובים בעולם, העשירה בכתיבתה העברית את הדיון הפוסט מודרני באמנות ובשדה הפמיניסטי באופן שאף אחד לא עשה.

ואולם, חותמי העצומה בעניינה עשו לעצמם מלאכה קלה. הבעיה איננה ב"רדיפתה הפוליטית", אלא בכך שאיננו יודעים אם אי-קידומה קשור לעמדותיה הפוליטיות - כפי שאיננו יודעים זאת ביחס לקורבנות אחרים לרדיפה, פחות "מיוסרים", פחות ידועים, או בשלב "נוח יותר" לסילוק.

כל מי שנפל קורבן לשיטת הקידום באוניברסיטאות מכיר את המנגנון הציני של החשאיות ואת דמי השתיקה של כלל הנהנים ממנו. מושג החופש האקדמי, או חופש המחקר, רוקן מתוכן, בחסות תרבות הקידום והמכרזים התפורים והפטרונים ה"חזקים", בעלי חזקה על תקן מתפנה. לכך יש להוסיף את הנפוטיזם הפושה בעולם זה. בדיקה פשוטה תגלה את הקשרים המשפחתיים הבין-דוריים ובין-אוניברסיטאיים.

כמו בהרבה עניינים אחרים, הפסאדה היא מעין-אמריקאית (דוקטורט, תקן זמני, מכרז, קביעות על פי כמות הפרסומים), אבל התרבות היא "מפא"יניקית". בארה"ב, מועמדים שנדחו יכולים לשלוח עורכי דין כדי לברר מה בדיוק אירע בוועדה. לכן איש מיושבי הוועדות שם אינו מעז לתת יד למכרז תפור, או להליך מרושל, מפחד החוק. באוניברסיטאות בישראל העניין מופקר לגמרי.

האוניברסיטה רגישה מאוד למה שאומרים עליה. היא מקבלת הרבה מאוד כסף לאורח חיים די נהנתני של בכיריה. לכן היא אוהבת שקט. וכאשר היא נקלעת לתסבוכת היא משגרת לתקשורת אחד משניים-שלושה חתני פרס נובל, כדי לדבר בשם "חופש המחקר", או תוספת תקציבים.

הגיע הזמן שמישהו יעשה שם סדר. בג"ץ ה"מצילים" (יוסי אילן נגד עיריית תל אביב - 3751/03) קבע כבר, כי מכרז תפור אינו חוקי והפך את תוצאותיו. סביב האוניברסיטאות בג"ץ זהיר יותר. אחרי הכל, מדובר כמעט באותו מילייה ובשיטה למינוי שופטים, שאף היא אינה שקופה לגמרי. ואף על פי כן, בהחלטת בג"ץ (7793/05) מ-31.1.2011, בראשות הנשיאה ביניש, נאמר בעניין גילוי הפרוטוקולים של ועדות מינוי בבר-אילן: "הגילוי הוא הכלל, והסייגים לגילוי הם החריג לכלל".

טוב תעשה אזולאי, אם לא תישען על שתדלנים מאנשי שלומה, שישבו רובם-ככולם בוועדות וכתבו פרוטוקולים וחברו למשטר החשאיות. הצדק דורש ממנה לאתגר את המוסד ואת אנשיו מהמקום היחיד הנכון לו: שלטון החוק. כשישתנה הנוהג הפסול הרווח באוניברסיטאות, גם הפרוטוקולים יתחילו לשקף באמת את הנאמר בישיבות. שום אוניברסיטה לא תוכל לאורך זמן להיות אי של חסינות מפני הפיכתה של ישראל למדינת חוק במקום מדינת גילדות אליטיסטיות. מתישהו הארכיונים ייפתחו וטביעות האצבע של הפטרונים יתגלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו