בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | לא ארץ לנשים

תגובות

יום האשה חוגג השנה מאה שנים להיווסדו, אבל בטרם נתפנה לשמחה ולששון, יום פינוק בספא וחלוקת פרחים בסניף הבנק שבו אנו משלמות ריבית מופרכת בעבור שירותים מופרכים - כדאי להזכיר על מה החגיגה ולשאול אם יש לה הצדקה.

יום ה-8 במארס מציין את הצטרפות הנשים לכלכלה בכלל ולשוק העבודה בפרט. בתחום זה, כמו בתחומים רבים הנוגעים לחיי הנשים, אכן חל שינוי מרחיק לכת. הפמיניזם הוא אולי המהפכה המוצלחת ביותר בזמננו. אלא שבירור מדוקדק של מצב הנשים בישראל בשנים האחרונות מגלה כמה תהליכים מדאיגים של נסיגה.

נניח לרגע לצרות הגדולות באמת - סחר בנשים, נישואי בוסר (מחרתיים תנסה ח"כ חנין זועבי להציע חוק שיעלה מעט את גיל נישואי הבנות, אבל הסכמי נישואין בשטח עוקפים גם את החוק הקיים), זנות ילדות, אלימות נגד נשים ועוד - ונתמקד באשה הממוצעת בישראל. זו מהמעמד הבינוני, שהממשלה מספרת לה שחייה השתפרו פלאים בשנים האחרונות הודות לצמיחה כלכלית מרשימה.

מה יש לה להתלונן? יש לה עבודה, דירה, מכונית, ונניח שגם בעל ושניים-שלושה ילדים, כנהוג בישראל. היא למדה באוניברסיטה והשתלמה במקצוע עדכני, ועכשיו, בגיל 37, נאמר, היא נהנית מבריאות טובה ומחופש שסבתא-רבתא שלה רק חלמה עליו.

ואולי לא. סבתא-רבתא אמנם נישאה וילדה חמישייה בגיל צעיר בלי שמישהו התייעץ אתה, בקושי יצאה מהמטבח ודעתה לא נשמעה בשום עניין, אבל נינתה נראית יותר כמו מפעל פרטי קטן מאשר כבן אדם. כשהגיעה לגיל 29 ועדיין לא היתה נשואה הפסיקה הסביבה, שעד אז מחאה כפיים בנימוס להישגיה האקדמיים והמקצועיים, להתפעל, והחלה לרחוש דאגה.

כשנישאה נשמו הכל לרווחה, אבל כשעדיין לא הרתה בגיל 33, התחילו כל שוחרי הטוב לשאול למה היא מחכה, האם לא הגיע הזמן שגם היא, ואולי היא זקוקה לכתובת של מומחה מצוין להפריה. מרגע שהרתה נהפכה לרכוש הכלל: כל עמית בעבודה שאל שאלות פרטיות מביכות, והמשפחה התערבה בכל החלטה. העניין הזה רק החמיר כשהתינוק נולד, והיא נכנסה למועדון שאמור "לשלב בין הקריירה לבין המשפחה".

המשפט הנבזי הזה מסתיר מאחוריו מערכת שלמה של קודים חברתיים, שכולם תובעים מהאשה הצעירה להיות אם למופת, שתיניק, שתיקח את התינוק לכל חוגי ההתפתחות, השחייה, היוגה והליטוף, שתהיה בשלנית נפלאה ורעיה מתוקה, אבל גם תשמור על גזרה למופת בשיעורי עיצוב הגוף ותקרין מיניות (לא יותר מדי, כמובן) וחן - וכל זאת בלי לאבד את המומנטום של ההצלחה בעבודה.

גם הגבר שלה, שאמור להיות רגיש וקשוב, אב למופת ובעל נהדר (אין מצב לשכוח יום הולדת), אבל גם לטפח קריירה ומשכורת מזהירות, כורע תחת הלחץ. ולזה יש להוסיף את מחירי הדיור המטורפים, המשכנתה הגדולה, העדר הביטחון התעסוקתי ותשלומי העתק בעבור מעון יום, רופא חירום, תרופות מיוחדות, טיפולי שיניים והשלמת ההשכלה הגבוהה - כל אותם שירותים שמדינת רווחה אמורה לספק - וקיבלתם זוג מיואש וחרד. אבל האשה יותר.

נשים בישראל משתכרות כשליש פחות מהגברים. בהשוואה לחברותיהן במערב, הן מצויות בנחיתות כפולה: חלקן הגדול משרת בצבא, מה שדוחה את תכנון הלימודים והקריירה; לוחצים עליהן להקים משפחה בגיל צעיר וללדת יותר ילדים מהמקובל במערב, וכל זאת בסביבה מסורתית ושמרנית, המוקיעה כל חריגה (הדבר חמור פי כמה כשמדובר בנשים ערביות), ולנוכח עלייה דרמטית בשיעור הגירושין, המכניסה אותן בעל כורחן למאבקים רגשיים וכלכליים נוספים.

מצד אחד חלים עליהן חוקי אישות דרקוניים ובתי דין רבניים הדוהרים בחזרה לימי הביניים, ומצד אחר - תביעה דורסנית לנעורי נצח עתירי בוטוקס ולהצלחה בשוק עבודה פרוע, המלא עוינות למשפחה בכלל ולאמהות המנסות לשמור על שפיות בפרט (ולאבות גם). בקיצור - ישראל 2011 היא לא ארץ לנשים. אפשר במקום חג סתם קצת מנוחה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו