בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודד ברוש | הקיצונים ממתינים בצד

תגובות

שלא כמו במהפכה באיראן ב-1979, במצרים מוכן הצבא למלא את החלל שנוצר, לפחות עד שייכון משטר דמוקרטי.

בכנס הרצליה האחרון התברר, שממשל אובמה מתוחכם יותר מהדימוי שדבק בו בישראל, וכי מאמציו מושקעים בסיכול עליית "האחים המוסלמים" לשלטון. התברר, כי הממשל תיאם מאחורי הקלעים עם צבא מצרים את הפיקדון הזמני שיינתן בידיו. כל זאת כדי למנוע יצירת חלל, שאליו נוטים להיכנס מהפכני תרבות קיצוניים. זה אולי לקח מהימנעות הצבא באיראן לעשות זאת ב-1979.

הישארות חוסני מובארק במדינה העצימה את סכנת אובדן השליטה, ולכן דרשה וושינגטון כי יילך. הצבא יפקח על שילוב מבוקר של כל הכוחות, במטרה להביא לעיצוב משטר יציב ובר קיימא. הגישה האמריקאית והאירופית מונעת אמנם על ידי אינטרס של שימור היציבות, אך גם על ידי אמונה דתית, האתוס הפרוטסטנטי, ולפיו אלוהים הוא הנוטע באדם את הכמיהה לממש את חירותו (לא בכדי מזכיר ברק אובמה בהקשר המצרי את הכומר מרטין לותר קינג).

באיראן בתחילת המעבר שימשו ממשלות ובהן אישים מתונים וחילונים כשלב ביניים, שהקל על הקיצונים את דרכם לשלטון. הצטייר שם דפוס של דחיקת אמצעי הכפייה של המשטר הישן: בתחילה על ידי כוחות מתונים, ההמונים ברחובות, ובצד המתינו לשעת כושר הכוחות הקיצוניים. ניצחונם מובטח, אז והיום, כי הם מוכנים לנקוט צעדים ברוטליים יותר.

כך כבר היה בעבר. בהיווצר ואקום, נכנסים אליו מהפכני התרבות, השואפים לא רק להחלפה פוליטית, אלא למהפכה ערכית. אלה שניצלו את תמימות המתונים, שבכנות רצו, אז והיום, יותר חירות, שוויון, אחווה וצדק.

וכך, ב-1793 אלה שדחקו את המשטר הישן הוגדרו כ"אויבי המהפכה", וטופלו בהתאם. אלה שתמכו בממשלת המעבר שכיהנה ב-1917 אחרי פרישת הצאר נבלעו, ודרכי לנין, טרוצקי והסטליניזם גברו, מילאו את החלל אחרי מהלכים שנמשכו שנים אחדות.

גם ב-1933 היה תהליך מסוג זה. הנאצים עלו לשלטון באמצעים חוקיים, בקואליציה שהיתה כפופה לנשיא, שעדיין משל מעליהם. גם זאת היתה, התברר בדיעבד, ממשלת מעבר, לפני תפיסת המרווח השלטוני שפונה, או ננטש. רק כשהינדנבורג מת ב-1934 שונתה החוקה, משרות הנשיא והקנצלר אוחדו תחת "המנהיג העליון", ואמצעי הכפייה של המפלגה דחקו את הכוחות המסורתיים, בשעה שהצבא עמד מנגד. למעשה, במהלך הנדסי פוליטי מחוכם, אלה הובאו תחת כנפי המשטר החדש מרצונם.

גם באיראן ובמצרים ידור הצבא לבסוף תחת כנפי המהפכה. כך, על פי הכרוניקה המוכרת, ימוגר השלטון הישן וייווצר חלל של הפקר באמצעי הכפייה של העוצמה הפוליטית. הקיצונים החותרים למהפכה, ולא להפיכה, ימתינו לשעת כושר.

סביר להניח, כי בבחירות הקרובות במצרים יזכו האחים המוסלמים בנתח חשוב. המפלגות המסוגלות להיות מחסום להם מפולגות, וכך ייווצר החלל. מכאן, שעשוי להתפתח תרחיש המהפכה הזוחלת - תחילה בקואליציות מאוזנות, אך לבסוף בהכרעה של הקיצונים. כי לוואקום אין מענה לאתגר שהם מציבים.

ד"ר ברוש הוא עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה ומלמד במרכז הבינתחומי הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו