בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנחם קליין | תחריר בפלסטין

תגובות

אם דרום סודאן ומזרח טימור זכו לעצמאות לפני הפלסטינים, משהו חשוב מאוד השתבש. שהרי איך אפשר להשוות את מעמד האזורים הללו למעמד הדתי והבינלאומי של פלסטין. כך חושב בוודאי כל פלסטיני העושה את מאזן הרווח וההפסד האישי והלאומי שלו מאז הסכם אוסלו.

גם ההתקוממויות נגד נשיאים סמכותנים, מלכים וסולטאנים במצרים, בצפון אפריקה ובחצי האי ערב גורמות לאי נחת בקרב הפלסטינים: איך קרה, ששם העם מגיע להישגים כאלה מול השלטון המדכא, ואילו כאן אנחנו תקועים עם הכיבוש הישראלי המכתיב למחמוד עבאס מה לעשות ומה לא לעשות.

מה המסקנות שיכולים הפלסטינים להסיק מהטלטלה שפוקדת את העולם הערבי? הישועה לא תבוא מארצות הברית. ארה"ב אינה תומכת באבו מאזן למרות הוויתורים הרבים שעשה. מסמכי אל-ג'זירה חשפו עד כמה היה מוכן להרחיק לכת במשא ומתן עם ישראל, אבל הוא לא קיבל שום סיוע מוושינגטון. וכאילו אין די בכך - ארה"ב הטילה וטו חד משמעי על גינוי ההתנחלויות במועצת הביטחון של האו"ם. כל זאת למרות העובדה שבעבר - לאחר שבנימין נתניהו האכיל אותה מרורים והרחיב התנחלויות בירושלים ובגדה המערבית (מה ששם קץ לתהליך המדיני) - היא תקפה אותן במלים חריפות.

אירועי השבועות האחרונים מלמדים, שלא ויתורים מדיניים מביאים תמיכה אמריקאית, אלא התקוממות לא אלימה של אזרחים. בעבר התנגד עבאס בתקיפות להצעות שעלו בחוגים שונים לארגן התקוממות עממית לא אלימה. צמרת הרשות הפלסטינית וותיקי הפתח פעלו להגביל ולהכיל את ההפגנות השבועיות בבילעין ובכפרים אחרים. הם חששו לא רק מפני עליית מתחרים פוליטיים, אלא גם מגלישה לעימות אלים שיביא רק נזק לפלסטינים, כפי שאכן קרה באינתיפאדה השנייה. יחסי הכוחות בעימות אלים הם לטובת ישראל, ולה יש אינטרס לדרבן את הגלישה לאלימות כדי להכניע את הפלסטינים.

עכשיו המצב שונה. הדגם המוצלח שמציבים המתקוממים הלא אלימים ברחבי העולם הערבי והריסון העצמי שלהם יכולים ללמד את הפלסטינים, שכך מגיעים להישגים היסטוריים. אם ישראל תנקוט אלימות כדי לדכא את ההפגנות הפלסטיניות, היא תצטייר כמי שחוברת לקדאפי ולאחמדינג'אד.

חוסר הנחת ברחוב הפלסטיני רב. הייאוש מהתהליך המדיני, מישראל ומארצות הברית מקיף חוגים רחבים. בחברה הפלסטינית קיימת גם תשתית טכנולוגית, שבמקומות אחרים כבר הניעה את הפגנות ההמונים - רשת תקשורת אינטרנט, טלפונים ניידים וצלחות לוויין. המאיץ הדורי שפעל במצרים אף הוא כבר נמצא: החברה הפלסטינית היא חברה של צעירים שהאופק שלהם חסום בגלל הכיבוש. האינתיפאדה השנייה והיד הקשה של ישראל עיצבו את העשור השני לחיי בני העשרים פלוס-מינוס ואת פגישתם הראשונה עם הפוליטיקה. התנחלויות, חיילים, מחסומים והגבלות הם חוויה יום יומית בעבורם מאז עמדו על דעתם. כל מה שנשאר הוא הניצוץ שיניע את המהלך. הכתובת כבר על הקיר.

ד"ר קליין מלמד מדע המדינה באוניברסיטת בר אילן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו