בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניבה לניר | תנו לו סופר-טנקר

תגובות

בין אם "הסופר-טנקר לביורוקרטיה" יתרסק ברפורמת המרפסות התקועה בדיוני הכנסת, ובין אם ירחף מעל רכבת העמק שתגיע עד אירביד, במזרח - אזור נטול הליכים וביורוקרטיה - מתקיים כבר אזור ללא טיסה לסופר-טנקרים.

הנה תיאורו, כפי שהתפרסם השבוע בעמוד זה: "בגיל 15 גירשו את אליסף אורבך מהבית בגוש קטיף. הוא קיבל קצת פיצויים, עלה לחוות גלעד שבשומרון ובנה שם בית קטן, 90 מ"ר, שיספיק לו עד שיתחתן וייוולדו לו ילדים ("חוות גלעד הוקרבה", קרני אלדד, 6.3)". למרות ההמשך העצוב ("בדרך לזינזנה, אזוק, שמע איך הטרקטור הורס לו את הבית שוב, חמש שנים לאחר ההרס הקודם") - סימנתי לייק. עולם המושגים וחלוקת התפקידים עשו לי את זה. גירוש ועלייה. בית קטן ועתיד נינוח ואפילו תפנית חדה בעלילה: כוחות הרשע (משטרה, צבא, נתניהו וברק) קמו על אליסף וחבריו והרסו את כל הטוב הזה. והפלסטינים? בסיפור הזה אין פלסטינים. לכו לסרט אחר.

גזילת קרקע ובנייה בלתי חוקית, פינוי מבנים אחדים ובנייתם מחדש, הודעת המדינה לבג"ץ כי עד סוף השנה תפנה את המאחזים שהוקמו על אדמה פלסטינית פרטית - אינם חדשות. הם חוזרים ומופיעים כטבלה מחזורית. ובכל זאת, מי היה מאמין שנתניהו ייתקע בכהונתו השנייה בעסקי בנייה דווקא: הקפאת הבנייה בשטחים, בועת נדל"ן, מחסור בדירות ומחיריהן המאמירים; ומי היה מאמין כי דווקא מצוקת דיור תאיים על הקואליציה שלו.

לפני ימים אחדים עוד התוודה, כי הווטו האמריקאי באו"ם מעיד על מצוקה במעמד ישראל, ושלח לתקשורת את בלון הניסוי בר-אילן 2 להורדת הלחץ המדיני. הניסוי עוד לא החל, וכבר הופיעו איומי ש"ס להצטרף להצבעת אי-אמון וקיבלנו בלון נוסף: הווד"ל (ועדות דיור לאומיות). תנו לו סופר-טנקר ויזיז את גבינת הביורוקרטיה. אם ספר הילדים "מעשה בחמישה בלונים" היה נכתב על בנימין, מספר בלוניו וצבעיהם היה מוכפל בשניים אם לא בשלושה, ומספר ההתפוצצויות בהתאם. נתניהו - לזכותו או לגנותו - מצליח עדיין לייצר חדשות מנון-איוונט ולהיחלץ ממשברים. אך מעבר לפינה אורב לו יום אחר. השחר יעלה מן האזור ללא טיסה לסופר-טנקרים - השטחים. הכיבוש.

ביום (אתמול) שבו פורסם סקר הבי-בי-סי שדירג את ישראל בתחתית המדינות הפופולריות, הודיעה בריטניה על העלאת דרג הנציגות הפלסטינית בלונדון. לכך הצטרפו, במקרה כנראה, ראיונות שהעניק לתקשורת הישראלית שגרירנו בלונדון, רון פרושאור, העושה דרכו לאו"ם. "אחרי קריסת משטר האפרטהייד ואחרי נפילת הגוש הקומוניסטי באירופה", אמר (לירון דקל), "ישראל ממלאה את הצורך של הבריטים, הספרדים והסקנדינבים, להיות נגד".

הנה הבעיה: העולם אינו מתעניין בבעיות הדיור והביורוקרטיה של ישראל. גם לא בהישגי תלמידיה במתמטיקה. העולם מתבונן בהתנהלותה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון בשטחים שכבשה. הוא צופה באירועים בבילעין ובשייח ג'ראח, בעצי זית שנעקרו ובמחסומים, במתנחלים יורים ומציתים, ובמנהיגיהם, ח"כ מיכאל בן-ארי, איתמר בן גביר וברוך מרזל המתלהמים ביפו ובאום אל-פחם. העולם רואה את ישראל כדרום אפריקה בימי האפרטהייד. והעולם שעוד לא יודע מה זה בר-אילן 2, עוד יידע. זה לא לא נעים. זה נורא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו