בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלי פודה | המהפכה נעה קדימה

תגובות

האירועים במזרח התיכון הערבי מתחוללים בעת ובעונה אחת בכמה מוקדים, שלכאורה אין קשר ביניהם: תוניסיה, מצרים, לוב, בחריין, עומאן, ירדן, עיראק ואלג'יריה. נשאלת השאלה מה המכנה המשותף לאירועים במדינות אלה, ומדוע הם לא מתרחשים במדינות ערביות אחרות.

ההסבר הראשון הוא גיאוגרפי. דומה שאין זה מקרי שחלק הארי של המהפכות התבצע באותו אזור גיאוגרפי - צפון אפריקה. מהפכה הדופקת על גבולותיה של מדינה שכנה "מסוכנת" יותר ממהפכה רחוקה. בהקשר זה עולה התהייה כיצד הצליחה מרוקו לחמוק עד כה. תשובה חלקית לכך יכולה להיות העובדה, שבמדינה זו שולט בית המלוכה הנהנה מלגיטימציה יחסית בשל זיקתו למשפחת הנביא, ושהמלך נקט צעדי ליברליזציה מסוימים בשנים האחרונות.

ההסבר השני קשור להרכב האוכלוסייה. אמנם בצפון אפריקה (כולל מצרים) החברה הומוגנית למדי (ערבים-סונים), אך בבחריין, בירדן, בעיראק ובעומאן יש מתחים על רקע דתי ולאומי. במדינות המפרץ חיה אוכלוסייה שיעית תחת שלטון מיעוט סוני (בחריין), או תחת שלטון כת האבאדיה החריגה באיסלאם (עומאן); בירדן רוב האוכלוסייה היא פלסטינית; בעיראק קיים מיעוט סוני מתוסכל (בנוסף לכורדים שבצפון).

בהקשר זה עולה, כמובן, השאלה כיצד נשמרת היציבות בסוריה, הנשלטת על ידי מיעוט עלאווי, שיש שאינם רואים בו כלל חלק מהאומה המוסלמית. התשובה לכך טמונה בהסבר השלישי, והוא תגובת המשטר. המשטר בסוריה הגיב בעבר בחריפות למחאה והתנגדות: הדוגמה הזכורה ביותר היא טבח 30 אלף מתומכי האחים המוסלמים בעיר חמה ב-1982. הסורים מפחדים לאתגר את המשטר.

אכן, התגובה הקשה של המשטרים באלג'יריה, בבחריין ובעומאן - שלא לדבר על איראן - איפשרה להם, עד כה, לעבור בשלום את הסערה. לוב היא הדוגמה היחידה שבה התגובה הקשה של המשטר לא הצליחה לדכא את המפגינים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שצבאה אינו יעיל ובשורותיו חל פילוג, שאיפשר לאזור בנגזי להתפלג מהבירה טריפולי. משטרים אחרים - בעיקר במדינות הנפט העשירות - לא נאלצו, בינתיים, לעשות שימוש בכוח, משום שכספם מאפשר להם לקנות את שתיקת ההמונים.

החברות במדינות ערב שטרם עברו מהפכה ממתינות כעת לראות כיצד יסתיימו המהפכות במצרים, בלוב ובתוניסיה. התייצבות באחת המדינות הללו ומעבר לשלטון דמוקרטי ישפיעו קודם כל, לפי "החוק" הטריטוריאלי, על המדינות השכנות, אך משם ינדדו הלאה. חשיבות גדולה במיוחד יש להתפתחויות במצרים. בשל מרכזיותה בעולם הערבי, קהיר - ולא טריפולי או תוניס - היא נייר הלקמוס שלפיו תיבחן מידת ההצלחה של המהפכות הערביות.

מצרים חוזרת אפוא להיות "מכה" של העולם הערבי, כפי שהיתה בשנות הנאצריזם. המשך המומנטום שם - פיטורי ממשלתו של אחמד שפיק ומינוי ממשלה חדשה, שאינה מזוהה עם המשטר הישן - הינו עדות לכך שהמהפכה ממשיכה לנוע קדימה.

אזרחי מדינות ערב עוקבים בהשתאות אחר המתרחש במצרים, בתקווה שהשינויים שם יביאו לשינויים גם בארצם, אם באמצעות מהלך מהפכני מלמטה, ואם בעקבות רפורמות משמעותיות שיבואו מלמעלה.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו