בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | בריאות, שוק וסוציאל-דמוקרטיה

תגובות

באיחור רב אך בעוצמה רבה התלקח בישראל הדיון החברתי-הכלכלי. אחרי 20 שנה שבהן שלטה כאן הדוגמה של ההפרטה, נשאלת השאלה של גבולות ההפרטה. אחרי 20 שנה שבהן נכסים ושירותים הועברו באופן נמהר מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי, מתגלה הצורך במגזר ציבורי איכותי. פתאום מתברר, שהרעיון שהשוק יפתור כל בעיה הוא אשליה, וכי בלא מערכת ציבורית חזקה אין משק חזק. המדינה חסרה. הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית לא חזרה עדיין, אבל הכמיהה אליה כבר כאן.

בעיה: מאוחר מדי. את השליטה בבנקים כבר העברנו לחמש משפחות. את השליטה בטלקומוניקציה כבר העברנו לשלושה טייקונים. את ים המלח נתנו, את הגז חילקנו, את מרבית השירותים הפרטנו. באופן שיטתי ועקבי פירקנו את מדינת הרבים והפכנו אותה למדינת מעטים. באופן שיטתי ועקבי החלפנו מערכות של צדק חברתי במערכות של רווח מיידי. בכל תחום ותחום עשינו את מה שמשרד התחבורה עשה בין נמל התעופה בן גוריון לתל אביב: סללנו נתיב מהיר למאיון העליון, המותיר את 99 המאיונים האחרים תקועים בפקק.

דוגמה מאירת עיניים היא הבריאות. מערכת הבריאות הישראלית היא ביסודה מערכת מפוארת. היא נבנתה על שלושה עקרונות: סולידריות, מצוינות, ריסון תקציבי. כתוצאה, היא הצליחה לתת רפואה ברמה טובה לכלל האוכלוסייה. ישראל עלתה על אמריקה בכך שמערכת הבריאות שלה היתה שוויונית ואוניוורסלית, ועל רבות ממדינות אירופה בכך שהמערכת היתה מקצועית לעילא. ישראל הצליחה לקיים מערכת בריאות ציבורית שהיתה גם איכותית, גם צודקת וגם יעילה. עלותה למשק הלאומי היתה כמחצית מעלות מערכת הבריאות החולה והמחליאה של ארה"ב.

ואולם באוצר לא ידעו להעריך את ההישג הישראלי הנדיר; שם רצו אמריקה. לכן צימצמו הוצאות, הורידו עלויות, עודדו הפרטות. לכן הכפיפו את מערכת הבריאות לכוחות השוק. מפריטי האוצר התעלמו מכך, שבתחום הבריאות אין מתקיימים תנאי היסוד המאפשרים ומצדיקים כלכלת שוק.

התוצאה היתה הרסנית. בעשר השנים האחרונות לא נוספו די מיטות בבתי החולים במערכת הבריאות הציבורית. מספר המיטות לאלף נפש ירד מ-2.3 ב-1990 ל-1.9 ב-2010, והוא עתיד לרדת ל-1.7 ב-2020 (החציון של ה-OECD - 3.3). מספר הרופאים לאלף נפש כבר ירד מ-3.7 ב-1995 ל-3.4 ב-2010, והוא עתיד לרדת ל-2.8 ב-2020 (החציון של ה-OECD - 3.4). מספר האחיות לאלף נפש כבר ירד מ-6.1 ב-1995 ל-5.5 ב-2010, והוא עתיד לרדת ל-4.9 ב-2020 (הממוצע של ה-OECD - 8.7).

בשעה שבמרבית מדינות המערב ההוצאה הציבורית לבריאות עלתה, בישראל היא ירדה. בשקט, באין רואה, שחק האוצר את אחת ממערכות המדינה החשובות ביותר. הוא הביא את הבריאות הציבורית בישראל אל עברי פי פחת.

היה היגיון בשיגעון. אותו היגיון של הנתיב המהיר לעשירים, המחבר בין נתב"ג לתל אביב: להפריט, להפריט, להפריט. להוריד את שיעור המימון הציבורי של מערכת הבריאות מ-70% ל-58%. להפוך את שיעור המימון הפרטי של מערכת הבריאות בישראל לאחד הגבוהים במערב (42%). לשלוח את החולים הצעירים ואת הרופאים המצטיינים לאסותא. להשאיר את החולים הקשישים והרופאים התשושים במסדרון. ליצור מערכת בריאות חולה ומחליאה כמו באמריקה. לכרסם את הסולידריות, המקצועיות והיעילות של מערכת הבריאות הסוציאל-דמוקרטית.

שלא כמו בבנקאות, בטלקומוניקציה ובתשתיות - בבריאות לא מאוחר מדי עדיין. אפשר עדיין למנוע קריסה של המערכת. ואולם כדי לעשות זאת נדרש שינוי-תפישה חד. כדי לעשות זאת נדרשת תובנה רדיקלית חדשה. המאבק איננו רק המאבק המוצדק על שכר הרופאים ועל תנאי העבודה של האחיות. המאבק הוא על שיקום מערכת בריאות שוויונית ואיכותית, שתעניק רפואה שלמה לכל ישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו