בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דינה פורת | איננו אשמים בצליבה

תגובות

בספרו החדש כותב האפיפיור בנדיקטוס ה-16, שאין להאשים את היהודים שחיו בימי הבית השני, ואף לא את הדורות שבאו אחריהם, באחריות לצליבתו של ישו, ושרק קבוצה מתוך העלית של כוהני המקדש דחפה למותו. החלק הראשון של הביוגרפיה של ישו פרי עטו של האפיפיור, הדן בהולדתו ובילדותו, יצא לאור ב-2007. עתה מתפרסם חלקה השני, הדן בבגרותו ובמותו.

בנדיקטוס ה-16 הוא פרופסור לתיאולוגיה בהכשרתו האקדמית ונחשב בר-סמכא מן המעלה הראשונה. הוא נחשב למקורבו וממשיך דרכו של האפיפיור הקודם, יוחנן פאולוס השני, שנקט קו שמרני בנושאים רבים ובו בזמן עשה רבות לקידום ההתקרבות בין יהודים לנוצרים.

קביעתו שאין להאשים את היהודים בצליבה היא קביעה אמיצה ובעלת חשיבות מרחיקת לכת. דברים אלה אמנם נאמרו כבר על ידי משתתפי מועצת הוותיקן השנייה, שהתקיימה בשנים 1962-1965, והם היו אז בבחינת מהפכה תיאולוגית של ממש: ההאשמה בצליבתו של ישו - עונש אכזרי שהרומאים עינו בו עוד אלפי יהודים מתוך חשש למרד - היתה אלפיים שנה בגדר אקסיומה שאין מהרהרים אחריה, והיא הביאה על העם היהודי רדיפות וייסורים. המועצה גם קבעה, במסמך קצר הנקרא "נוסטרה אטטה" - זמננו - שהבחירה לא ניטלה מן העם היהודי וגינתה את האנטישמיות בכל תוקף.

לאחר המועצה עשה הוותיקן ניסיונות להפיץ את החלטותיה, אבל מהפכה כזאת מחלחלת לאטה, ומאמץ של שנים נדרש כדי שתתקבל באמת. עכשיו, 45 שנים לאחר מכן, שב האפיפיור ומחזק באוזניו של דור חדש את הסרת האשמה, על סמך ניתוח תיאולוגי וטקסטואלי שהוא מומחה בו.

הוא מנתח את האוונגליונים - ארבע הבשורות, המספרות את סיפור הולדתו, חייו ומותו של ישו - אותן בשורות בדיוק שהיו המקור להאשמה. המלים שבמרכזה של המחמירה שבהן - "צלוב אותו! דמו עלינו ועל בנינו!" - נקראו שוב ושוב במשך דורות על ידי נוצרים מאמינים ובאוזניהם, היו חלק בלתי נפרד מן התיאטרון העממי בימי הביניים ומוסיקה נפלאה, הפסיונים שחיברו גדולי המלחינים לפיהן, החדירה אותן ללבבות. גם אם ברור שהאוונגליונים נכתבו כמה עשרות שנים לאחר מותו של ישו, והם אינם בגדר מקור היסטורי אלא נוסחו מתוך מאבקה של הנצרות הקדומה ביהדות שממנה יצאה, צריך אומץ כדי לחזור ולצאת נגד אמונה שהשתרשה.

דברי האפיפיור מחזירים לאחור גלגל נוסף: ערב ביקורו בארץ, במאי 2009, העיבו כמה שאלות נוקבות על ההכנות לבואו. אחרי מועצת הוותיקן השנייה, החל בראשית שנות ה-70, קמה תנועת התנגדות להחלטותיה וקבוצות שונות בתוכה אינן מקבלות מאז ועד היום את הסרת האשמה מעל היהודים, וחלקן מפרסמות חומר אנטישמי הכולל גם הכחשת שואה. חברי התנועה הוצאו מן הכנסייה והאפיפיור הנוכחי ביקש להשיב את הבנים הסוררים אל חיקה, ככל הנראה לפני שבדק מה תוכנם של פרסומיהם. סערה גדולה פרצה, ובנדיקטוס ה-16 העמיד תנאי להחזרתם - שיחזרו בהם מהכחשת השואה.

הבישוף האנגלי ריצ'רד ויליאמסון, דמות מרכזית בקבוצה, מסרב לחזור בו בטענה שלא מצא הוכחות לכך שהשואה אכן התרחשה. בנוסף, חלק מן המתנגדים חברים באגודה על שם פיוס ה-10, אותו האפיפיור שסירב ב-1904 לבקשתו של בנימין-זאב הרצל להכיר בתנועה הציונית ובשאיפותיה, בנימוק שהיהודים לא הכירו בישו כבמשיח ובגלל החשש שמא יהיו המקומות הקדושים לנצרות בידי יהודים. דבריו של האפיפיור הנוכחי בספרו, הממשיכים את החלטות מועצת הוותיקן השנייה ומחזקים אותן, הם גם בגדר יציאה נגד הקבוצות שאינן מקבלות את החלטותיה על שלושת מרכיביהן.

השאלה המכרעת כרגע היא אם תוכל הביוגרפיה שכתב האפיפיור, על סמך מחקר מעמיק על חייו ומותו של ישו, להוות בסיס למדיניות מעשית של הוותיקן בעתיד, לפעולה נגד אנטישמיות, אנטי-ציונות והכחשת שואה ולביטול דעות קדומות והאשמות שמזמן עבר זמנן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו