בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרב מיכאלי | בדרך למפעל ההתיישבות הבא

תגובות

בתגובה פבלובית אופיינית החליטה ועדת שרים להתיישבות לבנות 500 יחידות דיור בהתנחלויות כתגובה לרצח באיתמר. אנחנו כל כך רגילות להתנהלות הזאת, שספק אם אנחנו תופשות כמה היא הרסנית: עוד מאותו דבר שתוקע את ישראל יותר ויותר עמוק בשטחים לא-שלה, מבזבז את כספה ומקשה על כל פתרון עתידי.

אבל מהן 500 יחידות דיור הרסניות לעומת 50 אלף? זוהי תנופת הבנייה ההרסנית שמציע נתניהו בתוכנית החדשה שלו, שכבר ספגה קיתונות של בוז: שנה וחצי של אישורים מזורזים, תכנונים פזיזים, דריסת שטחים פתוחים, בנייה של פילים לבנים ומחירים שלא יירדו.

כבן להיסטוריון, כדאי לנתניהו להתחיל להפנים: מפעל ההתנחלות נגמר. אפשר להוסיף לו יחידות דיור, כבישים וחוקים נגד חרמות, אבל הוא נגמר. אם בהסכם עם הפלסטינים, במלחמה עם המדינה שיקימו באופן חד-צדדי, בדעיכה וההתפוגגות של מדינת האפרטהייד, ואם במדינה דו-לאומית. כך או כך או כך, זה סוף ההתיישבות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון.

במידה רבה, מפעל ההתנחלות היה תגובת מטוטלת יהודית-קפיטליסטית למפעל ההתיישבות החילוני-סוציאליסטי, במאבק הפנים-יהודי על הבעלות על המדינה והארץ. שני מפעלים מפוארים שלכל אחד מהם היו גם השלכות הרסניות על אלה שלא היו שותפים להם. עכשיו הגיע הזמן שהמטוטלת תתייצב באמצע, במקום שבו אפשר לחיות. מה שצריך לבנות היום הוא את השלב הבא של מדינת ישראל.

התוכנית שאתה צריך לצאת היום היא ההתיישבות-מחדש של תושבי ההתנחלויות. לא "פינוי-פיצוי" שנותן להם כסף ושוכח מהם, אלא קול קורא לקום ולהתהלך בגבולות המדינה ולחפש להם את המקום הבא שבו ירצו לגור. קול קורא להתיישב מחדש, בזמנם החופשי, כיחידים או בקבוצות, באחד מהמקומות הנפלאים שישראל יכולה להציע. למנף את העובדה שתושבי ההתנחלויות הם לא תושבי מרכז הארץ, ולהציע להם איכות חיים מצוינת בנגב ובגליל.

הוועדות שצריך להקים הן ועדות אזוריות, שבעצה אחת עם ראשי רשויות, גורמי תכנון קיימים (שאליהם צריך להוסיף כוח אדם מקצועי) ונציגי משרדי ממשלה ייפגשו עם המתיישבים-מחדש ויציעו להם דירות, בתים ושכונות שיתאימו לצורת החיים שהם מבקשים, וחבילה כלכלית שתאפשר להם לעבור לביתם החדש עם נקודת פתיחה טובה. אולי אפשר אפילו לחשוב על הקיבוצים כעל התיישבות קהילתית מחודשת.

ודאי שהשליש הקשה של המתנחלים האידיאולוגים לא ילכו לפגוש אף ועדה. אבל שני שלישים מתוך 330 אלף האנשים החיים היום מחוץ לגבולות המדינה ישמחו לחיים טובים בלי סכנת פינוי. תוכנית כזאת תביא אנשים מצוינים למקומות ולאנשים שמשוועים לשכמותם, תאפשר לשדרג את השירותים החברתיים ביישובים שאליהם יצטרפו, ותאפשר התפתחות הדרגתית וטובה לכולם. כשהמדינה רוצה, היא יודעת לעשות את זה: ראו את המעבר של צה"ל דרומה, למטרופולין של באר שבע: הצבא מפנה שטחים במרכז הארץ, מקבל תשתיות חדשות ומשודרגות ומביא אנשים מצוינים ותעסוקה ראויה לאזורים שמקבלים אותם בזרועות פתוחות.

במקום להשליך עכשיו מאות מיליונים על 500 יחידות דיור הרסניות, אפשר לבנות בכסף הזה מבני תרבות, חינוך ובריאות במצפה רמון, כרמיאל, דימונה, או טבריה לטובת התושבים ואלה שיבואו. תוכנית כזאת אפשר לבצע היום גם בלי להתחייב להסדר עתידי, רק על ידי הסתכלות פנימה, אל מדינת ישראל, צורכיה ומה שיאפשר לה להיות מדינה מתקדמת בעתיד. ובלי תוכנית חירום; די לחירום. ישראל צריכה מרחב נשימה, תכנון סביר, מעבר מדורג. לא התנתקות ולא עלייה על הקרקע בן-לילה. שלב השפיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו