בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריה איסר | לשנות את חיי הבדווים

הזירה

תגובות

הן התומכים והן המתנגדים לעימות בין כוחות המשטרה לבין הבדווים, שהתיישבו על קרקעות המדינה באזור אל-עראקיב בנגב, מתעלמים מההיבט ההיסטורי של המאבק בין אוכלוסיית הנוודים המתפשטת לבין השלטון שייצג ומייצג את האוכלוסייה החוששת מההתפשטות הזאת. מאבק זה מקצין בכל פעם שחל תהליך של מדבור כתוצאה מהתחממות האקלים.

כמו בעבר, גם בימינו העימותים הללו הם בלתי נמנעים. המזרח התיכון, שהוא אזור צחיח למחצה, סובל בשנים האחרונות מסדרה של שנות בצורת. בשנות בצורת בעבר היתה האוכלוסייה הבדווית פולשת לשטחים חקלאיים, ואם האוכלוסייה החקלאית התנגדה, הנוודים לא היססו להשתמש בכוח ואף להשתלט על יישובים עירוניים. כיום זה בלתי אפשרי, ולכן התייבשות האזורים שגובלים עם המדבר תחייב מעבר לצורת חיים אחרת, שלא תלויה בנוודות בעקבות הצאן ושטחים נרחבים להבטחת המחיה.

המעבר לצורת חיים אחרת קשה לבדווים, המתעקשים לשמור על אורח החיים המסורתי ואשר הכנסתם מהשטחים שבידיהם פוחתת והולכת. הם מסרבים לנטוש את עדרי הצאן למרות שנות הבצורת, התמעטות המרעה והתייבשות הבורות והבארות השטוחות. פתרון מודרני לבעיה זו משמעו מעבר של חלק מהם לחקלאות אינטנסיבית. פתרון אחר הוא מעבר למרכזים עירוניים ופרנסה ממסחר או מעבודה במפעלים תעשייתיים שיוקמו במרכזים אלו או בסביבתם.

כיום חיים רוב הבדווים בישראל בתנאי עולם שלישי, בשולי מדינת הרווחה. מסביב לשכונות המודרניות בפרוורי ערי ועיירות הנגב מתפתחות עיירות פחונים ואוהלים, שתושביהם חיים בתנאים לא תנאים. אחת הסיבות להתרחבותן של עיירות "פיתוח" אלו היא ששיעור הריבוי הטבעי אצל הבדווים הוא מהגבוהים בעולם. לשיעור זה שותפים גם מערכת הרפואה הציבורית הישראלית, שדואגת לאימהות ולתינוקות, וגם הביטוח הלאומי שתומך במשפחות מרובות ילדים בהתאם למספרם. יישובי-פחונים אלה נבנים ללא תכנון ובלי כל תשתית, וברבים מהם אין בתי ספר או שירותים חיוניים אחרים, מה שמביא להאצה בגלישה למערבולת העוני והפשע.

מחקרים על בעיות התפוצצות האוכלוסייה במרכזי העוני בעולם מראים כי שיעור הריבוי הטבעי יורד עם העלייה ברמת ההשכלה, ובעיקר של הנשים. כדי לאפשר לאוכלוסייה הבדווית לצאת מ"החור השחור" של נחשלות ועוני, שילך ויעמיק עקב התייבשות האזור, יש להשקיע את עיקר המאמץ בחינוך הנוער, מעל ומעבר לחינוך היסודי. אך דווקא בנושא זה המכשולים הם רבים. לא מזמן הוצגה בערוץ הראשון סדרה של ארבעה סרטים קצרים על חייהם של הבדווים בנגב, שהתמקדה במעמד האשה. מהסדרה מתברר שנשים רוצות להמשיך את השכלתן מעבר למספר השנים ההכרחיות לפי החוק הישראלי, אבל הוריהן (בעיקר האבות) מתנגדים מחשש שהן תזנחנה את אורח החיים המסורתי. ארבע נערות במקום מגורים אחד התאבדו בתלייה.

הרצון של הנערות הבדוויות ללמוד בולט גם בנתונים של מוסדות החינוך הגבוהים בנגב. באוניברסיטת בן-גוריון לומדים כ-300 סטודנטים בדווים, מתוכם כ-200 סטודנטיות, ובמכללה הערבית בחסות האוניברסיטה הפתוחה לומדים 340 סטודנטים, מהם 300 סטודנטיות. אך תרומת מוסדות אלה ואחרים היא מזערית לנוכח הצורך הדחוף בשינוי אורח החיים הבדווי. יתר על כן, דגש מיוחד חייב להיות מושם על החינוך הקדם-אקדמי. יש להגדיל את מספר שנות הלימוד כך שיכללו גם חינוך תיכוני. אין ספק שכתוצאה מצעדים אלה יחול שינוי חברתי שיביא גם לירידה בעקומת הילודה הן במגזר הבדווי והן במגזרים אחרים, המוסלמי-קיצוני הערבי והחרדי היהודי, שמבכרים לחיות במערכת חברתית שאורח חייה נקבע לפני אלפי שנים.

הכותב הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון בנגב



הרס אל-עראקיב. רק השכלה תשבור את מעגל הסבל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו