בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יעל כהן | הם מפחדים, ובצדק

הזירה

תגובות

במאמר התגובה שלו למאמרה של מרב מיכאלי, שהביעה תמיכה במפלגת העבודה המתחדשת, מבקר אלדד יניב מ"השמאל הלאומי" את מיכאלי על תמיכתה בעבודה; אך בעיקר תוקף, כמובן, את המפלגה עצמה באופן שעורר בי, כפעילה במשמרת הצעירה של המפלגה, רצון להשיב על הדברים.

נראה שב"שמאל הלאומי" מפחדים. הם יודעים שמה שקורה היום במפלגת העבודה גדול עליהם. אינני תמימה. הטענה של יניב, "אהוד ברח, המחלה נשארה", איננה נטולת יסוד. כמובן שיש רעות חולות גם בעבודה. יש פוליטיקאים, פעילים ופוקדים מושחתים, כפי שיש בכל ארגון גדול וותיק. כך פועלים הדברים בזירה הפוליטית והאנושית בכלל. נסו לחשוב על גוף גדול ומשמעותי, שכל השותפים לו הם צדיקים וטהורים.

קל מאוד להיות "צדיק וטהור" בגוף חדש ונוצץ, המורכב מאנשים צעירים; גוף העוסק כולו ב"הפצת הבשורה", שהרי הוא בשלבי הקמה, ולא בעשייה משמעותית באמת. יש להניח, שלו "השמאל הלאומי" היה שורד ומתרחב במשך עשרות שנים, גם בו היינו מוצאים ריקבון מסוים. נראה שלעולם לא נוכל לאמת זאת, משום שהתנועה הזאת כנראה לא תשרוד בכנסת.

באשר למפקד במפלגת העבודה, שיניב יוצא נגדו בטענה שמדובר בסוג של קבלנות קולות - רבים מהפוקדים הם צעירים, החברים בעשרות תאים פוליטיים של המפלגה ברחבי הארץ - חלק מהמשמרת הצעירה של העבודה, שאף היא הרימה את ראשה מאז נבחרה מיכל בירן להנהיגה. גם בירושלים נבחרה צעירה מבטיחה, אסתי קירמאייר, לעמוד בראש המחוז המשמעותי ביותר של המפלגה.

הצעירים ממלאים את שורות המפלגה ופוקדים מאות מחבריהם ומבני משפחותיהם. מדובר בצעירים ערכיים ונפלאים, המשקיעים את מרצם וזמנם למען ערכי הסוציאל דמוקרטיה ומדינתם. אני עצמי עבדתי באחרונה בהתנדבות בבית ברל, בניסיון להשתלט על מאות טופסי ההתפקדות שהציפו את המפלגה לאחר שנפטרנו מברק. אינני חיילת של אף אחד, אני צעירה שרוצה לשנות ומאמינה ביכולתה של מפלגת העבודה לקדם את השינוי המיוחל.

באשר לטיעון שהפריימריס מסתיימים בחקירות - מה קורה במפלגות האחרות? בקדימה, בש"ס ובליכוד הדברים מתנהלים אחרת? לא. כי זו טבעה של הדמוקרטיה הייצוגית. הבעיה, שהיא בעיה מרכזית, מצויה בשיטה. היא לא מייחדת את מפלגת העבודה. מפקד כשלעצמו איננו דבר רע, כפי שנטען. כיצד בדיוק "השמאל הלאומי" מתכוון לרוץ לכנסת?

אגב, מעניין שאני, כפעילה במפלגה, כלל לא הכרתי את שמות הפוקדים שהזכיר יניב במאמרו. כנראה שגם זו אינדיקציה למשהו.

לאמיתו של דבר הביקורת של יניב איננה רק בלתי מבוססת - היא ריקה מתוכן ממשי. לא ראיתי טיעון ענייני אחד המסביר, למשל, מדוע שלי יחימוביץ' או יצחק הרצוג אינם ראויים להנהגה. כנראה שזה מפני שיניב יודע, כמוני, שהם ראויים ועוד איך.

הטיעון המרכזי של יניב בדבר הצטרפות לשמאל הלאומי הוא שמי שמעוניין לשנות את ישראל צריך להירתם לאחת המסגרות הפוליטיות החדשות שצצות משמאל. אבל הדבר האחרון שצריך לעשות מי שרוצה לשנות את ישראל, הוא לבזבז את מרצו וקולו בקלפי על "מפלגת שמאל חדשה שצצה לה" וספק אם תעבור את אחוז החסימה.

ולסיכום, לגבי הטיעון ש"אולי יותר קל להתברג במפלגה ישנה ולהשיג מושב בכנסת", אפשר להעלות את התהייה: אם אלדד עצמו לא היה מעוניין, אולי, להגיע למושב כזה, יש להניח שהיה מעדיף להשאיר את "השמאל הלאומי" כתנועה חוץ פרלמנטרית, כדוגמת שלום עכשיו. אז גם השפעתה היתה גדולה יותר מזו הצפויה לה (אם בכלל) בכנסת.

ובכל זאת, אסיים בדברי פרגון למהלך של "השמאל הלאומי": התנועה מצליחה לעורר אנשים אדישים ומיואשים בשמאל. אולם הצרה מבחינתה היא, שאותם "מתעוררים" עושים את דרכם חזרה הביתה, לעבודה, בימים אלה ממש.

הכותבת היא פעילה במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו