בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | מחשבות נוגות מארץ רועדת

תגובות

טוקיו

פסל אדם בגודל טבעי היה מוטל השבוע מנותץ בסלון בית עץ שקירותיו נבקעו אל הרחוב בכפר הנופש היפאני איוקה שלחופי האוקיינוס השקט. האיש שבפסל היה לבוש בחליפה ועניבה, ראשו נתלש ממנו והיה זרוק לא הרחק לצדו. זה היה אחד הדימויים החזקים שאשא מהמסע הנורא בארץ החורבן, יפאן. הסלון המעוצב, הפסל המסוגנן, הבית הארכיטקטוני, הציוד האלקטרוני - הכל היה למרמס הצונאמי; כמותו גם יפאן כולה.

ביום שני השבוע ראיתי את חצרו האחורית הסמויה של הפלא הכלכלי הגדול: בקתות דייגים עלובות, קשישים מרופטים שגוררים את שיירי רכושם בשקיות ניילון אל ערימות שנערמו בפתח בתיהם, פנסיוני נופש עלובים, מסעדות פועלים זעירות, דייגים אינדונזים שמשמשים כאן כוח עבודה זול, ומעל לכל המוני בני אדם חסרי ישע. איש זולת שכניהם ובני משפחותיהם לא בא לעזור להם, איש גם לא היה יכול לבוא לעזרתם לנוכח אסון בקנה מידה מחריד שכזה.

נכנסתי לבתי הדלות, התבוננתי בבלויי הסחבות: מראות ג'בליה ביפאן. גם אלמלא האסון, מדובר בתמונות מהעולם השלישי. הנה לקח ראשון משם: מאחורי מגדלי המשרדים המבהיקים של טוקיו, מאחורי שגשוגו של הנמר האסייתי הראשון, עם הניקיי, סוני, טויוטה, קנון וניסן שלו, מסתתרת גם תמונה אחרת. יש יפאנים עניים, חסרי בית בטוקיו, דייגי עליבות באסהאיי.

לא הרחק מכפר הדייגים הזה, שחלק מבתיו נמחו מעל פני האדמה, המשיכו השבוע טורבינות הרוח, פאר הקדמה היפאנית, להסתובב ברוח ומראן אירוני: הן לא הועילו לדייגי המקרלים שנברו בהריסות בתיהם. לא הועילה הקדמה, היא רק זרעה נשורת גרעינית, לא הועילו חידושי המדע והאלקטרוניקה של השמש העולה, הסדר, המשמעת והניקיון - הכל התגמד, התאפס, התרפס, נחרב ונותר חסר אונים מול רגע אחד של אדמה שרעדה ביום שישי השחור, בשתיים ארבעים ושש אחר הצהריים.

איפה הטכנולוגיה כשצריכים אותה? איפה הקדמה כשנזקקים לה? נכון שאסון בסדר גודל כזה היה נגמר עוד יותר רע במרבית מדינות העולם. נכון גם, שיפאן לבטח תשוב לעמוד על רגליה. אבל הצונאמי הזה לא רק שטף את בתי הדייגים באשהאיי, הוא שטף את האשליה המתקתקה שלעולם חוסן, שהטכנולוגיה והשגשוג הכלכלי הם ערובה לעתיד טוב יותר, שלהם זה לא יקרה. ביום לא בהיר אחד נהפכה מעצמה כלכלית למדינה של מדפים ריקים במרכולים, תורים לדלק, הפסקות חשמל עזתיות ומפעלי ענק מושבתים. היא נהפכה באחת למדינה מוכה.

בשעת כתיבת שורות אלו לא ברור עדיין אם פוקושימה תהיה להירושימה. אבל די במה שכבר קרה: עם העוטף את עצמו במסיכות בד מגוחכות מפני אלרגיית האביב, שאסור לעשן ברחובותיו, שסלל נתיב מיוחד לעיוורים בכל מדרכות הכרך שלו, המאוכלס בעולם, שהגיש סיוע כספי נדיב למדינות נזקקות, שהביא לנו את הטרנזיסטור והפלסמה, הרכבת המהירה והמכונית הנפוצה, הכל יותר יפאני מיפאני, הכל מתוצרת האיינשטיינים של יפאן, עלול להפוך עכשיו לא רק לפושט יד, אלא גם לקורבן של גרעין ממאיר. מעצמת האתמול נהפכת ברגע לנזקקת המחר.

יידרשו שנים עד שיפאן תחזור אל עצמה. ממדי הנזק, שכבר נמדדים במאות מיליארדי דולר, טרם התחוורו סופית, רחוק מכך, והאסון הגדול אולי עוד לפנינו. יפאן תדע להפיק לפחות כמה מלקחיה: הקץ יקיץ אולי על תחנות הכוח הגרעיניות. אולי גם העולם יפיק לקח או שניים. אבל עד מהרה הוא ישוב לשלו, אל מרוץ החימוש הגרעיני, אל שיכרון הטכנולוגיה, אל קסמי העושר והשגשוג, האמיתי והמדומה. ורק אלמנת הדייג, פוסאיי איווסה, שפגשתי השבוע, תיוותר בבכיה ובחורבות חייה, ומושיע אין לה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו