בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיכל לברטוב | מיסטיפיקציה של השבי

תגובות

התגייסות הציבור הישראלי למבצע "חמש דקות עמידה למען גלעד שליט" צריכה להדאיג מאוד את משפחת שליט, ולמעשה את משפחות כל חיילי צה"ל. זו היתה חותמת סופית כמעט על תהליך המיסטיפיקציה של שביו של החייל, ששום ממשלה בישראל לא היתה אחראית די כדי להביא לשחרורו.

נשיא המדינה אמר "לא נרפה". שלטי המפגינים קראו "לא נעצור". אבל אין דבר המבהיר עד כמה עצרנו ועד כמה הרפינו יותר מאשר אותן דקות שבהן, כמו בימי הזיכרון, עצרו הכל את עיסוקיהם, והרב עובדיה יוסף, מנהיג אחת המפלגות החזקות בממשלה, נשא תפילה לגורל שליט.

למעשה, העצירה לכבוד שליט היא מעשה שתכליתו מנוגדת לזאת של דקות הדומייה ביום הזיכרון וביום השואה. באלה האחרונות המטרה היא להזכיר את האובדן הנורא ולכונן בכל אחת ואחד מאתנו, קולקטיבית ובאופן אישי, תחושת מחויבות אקטיבית למניעת הישנות של אובדן כזה.

במקרה של שליט העמידה משקפת את התחושה ההפוכה בדיוק: אין אונים.

לא במקרה נעמדו לצד האזרחים גם חברי הכנסת ושרי הממשלה, אותם אנשים ממש שתפקידם לקבוע את מדיניות ישראל ולהוציא לפועל מדיניות זו. לא במקרה, כי הכנסת והממשלה מעודדות את המסר הברור בעניין שליט. מסר אוהב ומחבק, המרכין ראש (או מגלגל עיניים, תלוי בסגנון הפוליטי) ומפטיר ש"אין מה לעשות, זה לא תלוי בנו".

אין אונים מתבטא לעתים קרובות, וגם במקרה הזה, בתהליכי מיסטיפיקציה.

בשנתיים-שלוש האחרונות משפחות מציבות בסדר פסח, בסמוך לכיסא הממתין לאליהו הנביא, גם כיסא פנוי לגלעד שליט.

רבים הישראלים, לרבות באמצעי התקשורת, המתייחסים אל שליט בשמו הפרטי. זוהי פנייה אינטימית, המציינת את הקירבה הבלתי אמצעית בין ציבור מאמינים ליישות מיתית - משל היה החייל השבוי דמות תנ"כית או קדוש נוצרי.

טקסי הזיכרון לחייל החי, הממשי, הופכים אותו, את שוביו ואת הפתרונות לחילוצו לאלה השמורים לעולם מיסטי בלבד. וכך, באמצעות המיסטיפיקציה, אנחנו מרחיקים את גורלו של שליט מהישג ידו של העולם הגשמי, אותו עולם שבו צריך להגיע להחלטות מדיניות מחייבות, ואף לבצע אותן.

לממשלת ישראל ולציבור הישראלי, שהיא נציגתו הנבחרת, יש מלוא האחריות להחזרת שליט. המיסטיפיקציה של שביו היא מעשה ציבורי החונק את האחריות הזאת.

גישה זאת נוטלת מידינו את הריבונות על גורלנו ועל אורח חיינו ומעבירה אותה, בהתנדבות ומכל הלב, לריבונות של עולם אחר, נשגב ונורא, שבו כללי המשחק גדולים מאתנו.

במעשה התשליך הזה אנחנו נפטרים לא רק מאחריותנו האישית והציבורית לגורל שליט, אלא גם מההבנה, שאת כללי המשחק במרחב המזרח תיכוני קובעים אנחנו. אנחנו, ולא שום ישות בלתי אנושית - נשגבת או מפלצתית - אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו