בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | על השחיטה

תגובות

עד השבוע לא נדונה ההסתה, למרות היותה רבת שנים, כנושא מרכזי בישיבת ממשלה. גם בכלי התקשורת עוסקים בה, בריסון ישראלי אופייני, רק כשמוכרחים. כמו השבוע.

בזמנו הכין אמ"ן לתקשורת מסמך, ובו אוסף של דברי הסתה ושאר מעללים - לרבות הוראות לביצוע פיגועים - של יאסר ערפאת. ממשלת יצחק רבין - בשעה שאוטובוסים התפוצצו על יושביהם - הורתה לגנוז אותו. התקשורת, בניגוד גמור ליצר העיתונאי הטבעי, היתה מרוצה. גם כשהסתובבו קטעים מצולמים גלויים, כמו הקלטת שבה הבטיח ערפאת לצאת לג'יהאד לאחר שיצליח להחזיר לפלסטין את חטיבות תוניס - סירבו בארץ להשמיע ולהקרין את דבריו. אינטרנט טרם היה בארץ.

החובה המקצועית של התקשורת היא לדווח על ההסתה. והיא מתעלמת. גרוע מזה: מטהרת את השרץ. לריק העיתונאי נכנסה עמותת Palestinian Media Watch (PMW). זו מספקת לכל חומרי הסתה הנשמעים, נראים ונכתבים בתקשורת הפלסטינית, המנוהלת ומכוונת, כמו בכל מדינה ערבית או איסלאמית, על ידי השלטונות.

אין כמעט כלי תקשורת ישראלי העושה שימוש משמעותי בקליפים ובקטעי העיתונות ש-PMW מפיצה. שהרי דברי ההסתה סותרים את מה שהתקשורת רוצה להראות או להשמיע על הפלסטינים. ואם כבר מזכירים את העמותה - ודומותיה - הרי זה כדי להדגיש שהן "ימניות". הסתר את האמת, הוא המסר, והשתייך למחנה השלום.

דווקא אלה המאמינים שהשלום אפשרי ושהפלסטינים הם הפרטנר היו צריכים להיות הראשונים לספר את האמת על ההסתה ולהוכיח את שותפיהם. בהתעלמות, וגרוע מזה בהסתרה מכוונת של האמת, הם הרי פוגעים באמינותם, ובעיקר במשאת נפשם. שהרי לציבור, בוודאי בעידן האינטרנט, תיוודע האמת בסופו של דבר. אך כוח ההכחשה - נכון יותר הכחש - הוא אין סופי.

לא ניתן להוכיח קשר ישיר בין הטבח באיתמר להסתה היום יומית. הסיבות שורשיות הרבה יותר. במשך שנים נטבחו באלג'יריה כפרים שלמים - כ-300 אלף ויותר קורבנות - ושוספו אלפי גרונות של תינוקות. גם בדרפור, בלבנון, בסוריה, בעיראק ובאזורים אחרים במרחב האיסלאמי נטבחו אנשים בכל מיני מיתות משונות. ההסתה הפלסטינית היא ביטוי לאופי הרצחני הזה, ולא הסיבה לקיומו.

ארגוני זכויות האדם בעולם ובישראל, המנהלים תעמולה כלל עולמית נגד ישראל על כל עץ שנעקר במרחב יצהר, ממעטים לעסוק במעשי הזוועה שמבוצעים ברחבי העולם האיסלאמי ומדווחים עליהם בקמצנות. הם אינם מתאימים לתקינות הפוליטית השלטת, לא רק בישראל, כלפי הרצחנות הערבית והמוסלמית.

אפילו היצר העיתונאי האלמנטרי, המתעורר בעקבות רצח של תינוקת קטנה, מדוכא - למען שמירה על שאריות הקונצפציה המדומיינת, ובתקווה (מוכחת) שתשומת הלב של הציבור תוסט מהמשמעות הפוליטית והמוסרית של הטבח בשל אירועים חדשים.

את הזוועה באיתמר לא ניתן להכחיש, אך להפחית בחשיבותה, או לטעון (בעדינות, בעדינות) שהקורבנות הביאו זאת על עצמם, ניתן גם ניתן. ובעוד הגופות שוכבות בשלוליות הדם, החלה מכונת התעמולה להטיל את האשם על סביבת הקורבנות. כמה פרוורטי, כמה נאלח. שמים בקשו עליהם רחמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו