בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורית גלילי-צוקר | ברק ונתניהו, התעוררו

תגובות

פריצת הדרך המשמעותית ביותר במחקר המנהיגות מיוחסת לפרופ' ג'יימס מקרגור ברנס, אשר עשה בשנות ה-70 את ההבחנה בין מנהיגות מעצבת, מחוללת שינוי, לבין מנהיגות מתגמלת, בסגנון עסקי. הסוג הראשון, המעצב, נוטע תחושת העצמה והנעה בקרב הבוחרים ובכך מקבל לגיטימציה להוביל אותם. מנהיג מסוג זה מוכן לשלם מחיר אישי על הובלת תוכנית שיש בה כדי לחולל שינוי מהפכני של המציאות, והוא שייך לזן המנהיגים הדגולים.

הסוג השני, המתגמל, עושה עסקה עם הבוחרים: אני אספק לכם דרישות בתחום החומרי, אתם תתנו לי את השלטון. בשנות ה-90, כשהיו צעירים יותר ומבלי שהתכוונו לכך, זוהו בנימין נתניהו ואהוד ברק עם הדגם הראשון. נתניהו קיבל באומץ את עקרונות אוסלו, יצא מחברון וחתם על הסכם וואי, וברק יצא מלבנון והציע מתווה אמיץ להסדר הסופי עם העם הפלסטיני.

שניהם לא הצליחו להשלים את כהונותיהם והודחו מהשלטון. באופן פרדוקסלי לא היה זה בשל הצעד האמיץ שנקטו, אלא דווקא בשל העדר האומץ להשלים את המהלך ההיסטורי. נתניהו נטש את וואי, ברק נטש את תהליך השלום לאחר קמפ-דייוויד, וגם את המו"מ בערוץ הסורי. שניהם נבהלו, ניסו לרצות את הבוחרים על פי דגם המנהיגות המתגמל, והתרסקו.

עכשיו אנחנו שוב עם שניהם בצומת הזדמנות נוסף. האם יסיימו גם הפעם הזאת ככישלון? או שיבקיעו באומץ את הקיפאון המדיני המסוכן שישראל נקלעה אליו.

שניהם מודעים לסכנות: ברק מתאר נכון, כהרגלו, צונאמי מדיני שצפוי לנו, אך מתקשה ליישם מהלך פורץ דרך. גם נתניהו מבין את חומרת המצב, ובניגוד לברק שנעדר תמיכה בקלפי, ולציפי לבני שהוכיחה פעמיים כי אינה מסוגלת - הוא היחיד שיכול לשנות את מהלך ההיסטוריה. זאת ההזדמנות הבלתי חוזרת שלו לשדרג את עצמו אל דגם המנהיגות המעצבת; גם לאחר שבעקבות הרצח באיתמר השקיט, ובצדק, את המתנחלים עם "בניה מדודה", ויישר קו עם החלטה נואלת ומתלהמת של שר ההסברה יולי אדלשטיין לזעזע את העולם עם תמונות הפיגוע באיתמר.

ראש הממשלה ושר הביטחון יודעים היום יותר מאי פעם, כי לא יצליחו להזיז במילימטר את עמדתה של הקהילה הבינלאומית לפיה ישראל אינה יכולה עוד לשלוט ב-2011 על שלושה מיליון פלסטינים. המנהיגות המעצבת, בהיפוך למנהיגות המתגמלת, אינה בנויה על סיפוקים מיידיים, ועל כן מחובתה להציב דגם אחר.

מאז השבת של הרצח, גם אם קשה להגיד זאת, הנהגת המתנחלים עוסקת בסחר בדם בניה. עוד בטרם נטמנו גופותיהם של בני משפחת פוגל החלה מועצת יש"ע - הגוף המייצג של המתנחלים - במסחור מכוער של תמונות הרצח, וב"מסחרה" של דרישות לאישורי בנייה בהתנחלויות. למול ההנהגה הזאת - נטולת כל טיעונים רציונליים, שטופת רטוריקה רוחנית-משיחית ושקועה באופן פתטי במדידת מספר האינצ'ים והיקף מריחת הצבע האדום הפורנוגרפי בדיווח העיתונאי על הפיגוע - נוצר צורך גדול למנהיגות מעצבת, טרנספורמטיבית, מחוללת שינוי היסטורי.

ברק ונתניהו - לכו על זה. זאת ההזדמנות האחרונה שלכם לתיקון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו